מבצעי נובמבר אצל הלגה רקנטי שלא תרצו להחמיץ

חודש הנחות מיוחדות NOVEMBER GLOW על מגוון טיפולים ומוצרי טיפוח אצל הלגה רקנטי!!!

הלגה רקנטי היא מהשמות המובילים והוותיקים בישראל בתחום האסתטיקה הקלינית, עם ניסיון של למעלה מ־35 שנה ומעמד של דמות סמכותית וחדשנית בענף. כבר משנת 1989 היא עומדת בראש מרכז מקצועי שהפך לבית לאלפי נשים וגברים, ומציע גישה ייחודית, מקיפה ומבוססת תוצאות לטיפול בעור ולשמירה על מראה צעיר ורענן.

הלגה רקנטי - פיתחה את שיטת Beauty True  

הלגה פיתחה את שיטת Beauty True שיטה קלינית סדורה שמבוססת על פרוטוקולים מדויקים, ידע רחב מעולמות הקוסמטיקה, הכימיה והטיפול ההוליסטי, יחד עם ניסיון עשיר. השיטה מתמקדת בראיית המטופל באופן מכלולית - לא רק עור הפנים, אלא גם גורמים עמוקים יותר כמו אורח חיים, תזונה והרגלים. כך נוצרות תוצאות מדידות, אחידות ועמידות לאורך זמן.

תחת ניהולה המקצועי פועלות רשת קליניקות בפריסה ארצית. כל צוות עובר הכשרה ייחודית על פי פרוטוקולים שפותחו על ידה, מה שמבטיח שכל לקוחה או לקוח מקבל טיפול באותה רמת מקצועיות גבוהה בכל סניף.

קרדיט לצילום: הלגה רקנטי

חודש נובמבר הוא בדיוק הזמן להכיר את סדרות המוצרים החדשים של הלגה רקנטי וליהנות מהנחות מיוחדות על מגוון טיפולים בטכנולוגיות מתקדמות, ללא התחייבות ולזמן מוגבל בלבד.

טיפול RF למיצוק העור
טיפול באמצעות גלי הרדיו המעודד ייצור קולגן ואלסטין למיצוק והצערת העור על ידי חימום הרקמות לעומק. אל תדאגו זה לא שורף ולא כואב. 

מחיר - 499 ש"ח בלבד! (במקום 1,200 ש"ח).

מאושר לפרסום. קרדיט לצילומים: הלגה רקנטי

טיפול הידרדרמי ליפט למיצוק והרמה

טיפול הידרדרמי הוליסטי המשלב חמצן עם פילינג של חומצות AHA ו-BHA ומוצרי טיפוח מבית הלגה רקנטי. מיועד לשפר את מראה העור, לטשטש קמטוטים ולהחזיר לו חיוניות וחיוניות.

מחיר - 499 ש"ח בלבד! (במקום 850 ש"ח).

מאושר לפרסום . קרדיט לצילום: הלגה רקנטי

HR by Zeriker pro_Z234436 V 

טיפול בצלוליט בבטן / בירכיים

טיפולי מיצוק וחיטוב באזור הבטן והירכיים. הטיפול כוללים בתוכם שילוב של מספר טכניקות לתוצאה מירבית.

מחיר - 499 ש"ח בלבד! (במקום 850 ש"ח).

טיפול פוטו למיצוק העור וטיפול בפיגמנטציה

טיפול פוטו להצערת העור, הפחתת כתמי פיגמנטציה, אדמומיות וטשטוש קמטוטים עדינים. כתוצאה מכך מעניק לעור גוון אחיד וזוהר יותר.

מחיר - 499 ש"ח בלבד! (במקום 1200 ש"ח).

2 אזורי בוטוקס + טיפול פנים במתנה!

מחיר - 1,000 ש"ח בלבד! (במקום 2000 ש"ח). 

קרדיט לצילום: הלגה רקנטי

מוצרי טיפוח במחיר של 2!

קני 2 מוצרים מסדרת הטיפוח היוקרתית של הלגה רקנטי וקבלי 2 מוצרים נוספים במתנה!

*על הזולים מבינהם.

קרדיט לצילום: הלגה רקנטי

לפרטים נוספים, מבצעים ותיאום כנסו כאן לקישור  https://katzr.net/128796

ניתן ליצור קשר עם המרפאות בטלפון:

סניף ראשל״צ | מגדל עזריאלי ראשונים, שדרות נים 2 קומה 8 03-964-5111
סניף אשדוד | הגדוד העברי 5 קומה 5, בניין גן העיר 077-956-3633
סניף נתניה | גיבורי ישראל 7 כניסה B קומה 3, בית אדר 09-796-6601
סניף ירושלים | הרב קוק 7 077-956-3636
ימים א-ד: 10:30-19:00, יום ה: 08:00-15:30, יום ו: 08:00-14:00

קרדיט לצילומים: מרכז הטיפולים של הלגה רקנטי - התמונות מאושרות לשימוש ללא תמורה

בית האמנים ירושלים מציג: הביאנלה הארצית התשיעית לרישום רשמים IX – נשל

הביאנלה הארצית התשיעית לרישום רשמים IX – נשל תוצג בבית האמנים בירושלים . הפתיחה החגיגית תחל במוצאי שבת החל בתאריך 8.11.2025 הנעילה ב-7.2.2026. אוצרת ראשית: טלי בן-נון.

הביאנלה מתפרסת על פני מספר חללים בעיר ירושלים: בבית האמנים ירושלים החל מהשעה 18:30, בבית טיכו, סדנת ההדפס ובגלריה כורש 14 – החל משעה 19:30. 

הכניסה חופשית לתערוכות ולאירועי הביאנלה.

בית האמנים ירושלים מציג: הביאנלה הארצית התשיעית
לרישום רשמים IX – נשל.
צילום: נדיה היבא

בית האמנים ירושלים מציג: הביאנלה הארצית התשיעית
לרישום רשמים IX – נשל.
בבית האומנים תוכלו למצוא את מסעדת מונה המומלצת. צילום: נדיה היבא

הביאנלה הארצית התשיעית לרישום, המתקיימת בחסות ובהפקת בית האמנים ירושלים, ביססה את מעמדה מאז שנת 2001 כמפעל אמנותי מקיף וייחודי. הביאנלה הנוכחית, כקודמותיה מתקיימת כאמור בבית האמנים ובחללי תצוגה נוספים במרכז העיר: גלריה כורש 14, סדנת ההדפס ירושלים ובית טיכו.

בביאנלה, הנושאת את השם "רשמים IX: נֶשֶׁל", מציגים 77 אמנים ואמניות שנבחרו מתוך יותר מ-700 יוצרים שנענו לקול הקורא. האמנים המשתתפים ומאות היצירות המוצגות הם חגיגה מתמשכת של מדיום הרישום על מופעיו הרבים ומציגים את כיווני העשייה העכשווית ברישום.

שהד זועבי, שראשיב, 2025, מגזרות מדבקת טפט. צילום לנה גומון

נושא הביאנלה, "נֶשֶׁל", עוסק בפעולת הרישום דרך מושג ההתנשלות מעולם החי – אחת התופעות המרתקות והמסתוריות בעולם החי, הרגע שבו יצור משיל את עורו הישן כדי לצמוח מחדש. הנשל הוא גם סוף וגם התחלה. באופן דומה, הרישום עצמו נחשב לעיתים כ"התחלה" של יצירה, הסקיצה הראשונית, ולעיתים כ"תוצר סופי" ומוגמר. מושג הנשל מאפשר לאמנים להתבונן בנושאים אקטואליים, רוחניים, אנושיים ופוליטיים דרך הרישום. התערוכות בחללי התצוגה השונים מתייחסות לרעיון זה ומציגות מגוון רחב של עבודות המדגימות את כוחו והרלוונטיות של מדיום הרישום בימינו.

 

לאה אביטל, אנטומיות, 2020-23, שמן על נייר

הביאנלה התשיעית לרישום: נֶשֶׁל - בבית האמנים ירושלים
התערוכה המרכזית בבית האמנים ירושלים נושאת את שם הביאנלה, "נֶשֶׁל", ומתבוננת בסוגת הרישום אל מול תופעת ההתנשלות בממלכת החי – תהליך של השלת מעטה ישן כדי לאפשר גדילה ושינוי צורה. הנשל מסמל אחרית וראשית כאחד; זהו רגע שבו נחתך קו ונפרמת שכבה, והגוף הרישומי נושא עדות לגולמי, ל"טרם היות" שלפני צורה ושם. הרישום נתפס כפעולה אינסטינקטיבית שבה היעדר תכנון, טעויות ומקריות מותירים עקבות של זיכרון על המצע, והופכים חומרי מחשבה חמקמקים לחומר גלם.

מיכאלה מור, ללא כותרת(צבע אדום), 2024, פסטל שמן,
פחם ועפרונות על נייר. צילום: נדיה היבא

רחל פרומקין, קרס מייצב מגזרת נייר-2025. מיצג מחיתוך נייר תלוי בחלל נוצר
במיוחד עבור התערוכה. צילום: נדיה היבא

התערוכה נפרשת על פני כל חללי בית האמנים ונשענת על שלושה מישורים תודעתיים מרכזיים: מוות: עבודות שבהן רישומו של קץ החיים ניכר, ושרידים המעידים על חיוּת שהתקיימה בעבר נחקקים כסימנים מאובנים. המוות מבקש להמשיך ולהתקיים בחפצים, באבנים ובמצבות. יום־יום: רישומים המהווים עקבות של הנפש והשגרה – סקיצות מהירות, יומני רישום ופעולות אקראיות של יד ומחשבה. עבודות אלה מתעדות ומזקקות את כתב היד האישי של האמנים, ומשמשות כמצפן גם עבור אמני פיסול שאינם רישום מובהקים. רוח: עבודות המבקשות להעניק צורה ונוכחות למה שהתקיים ונמוג – סודות, משקעים סמויים ורפאים בלתי נראים. מישור זה מבטא את הצורך האנושי להשהות את המוות ולהחיות זיכרון וחסר.

בנוסף, מרחב "בין לבין" מציג פסלים ואובייקטים הממוקמים על רפסודות כנוודים חסרי בית, ומסמל את המעבר שבין חיים למוות. התערוכה בכללותה שואפת לפתוח צוהר אל הלטנטי והנעלם, ומתקיימת על הגשר המתוח שבין ארס (רעל) לארוס (אהבה), שם מתרחשת פעולת ה"נשל" – גלגול הצורה.

אמנים משתתפים: לאה אביטל, יוחאי אברהמי, מאיה אטון, ניבי אלרואי, גלעד אשרי, שרון אתגר, ניצן בן זימרה, עדן בנט, איתן בן משה, יצחק (איצ'ה) גולומבק, נועה גלזר, פלורה דבורה, יוסף ז'וזף יעקב דדון, דרורה דומיני, יעקב דורצ'ין, עמרי דנינו, שמס הווארי-זועבי, מאשה זוסמן, שהד זועבי, הדס חסיד, שחר יהלום, שי יחזקאלי, רעות ישעיהו, ראובן ישראל, חן כהן, שירי כנעני, אורי כרמלי, דנה לב לבנת, כנרת חיה מקס, הילה טוני נבוק, ענבל ניסים, מורסאן ננדהג'י, פסח סלבוסקי, שי-לי עוזיאל, נעמה עמר-הדני, אלי פטל, דורית פיגוביץ-גודארד, יערה צח, עידית קופסקי, טליה קינן, גבי קריכלי, יוסף קריספל, גלעד רטמן, זמיר שץ.

בבית טיכו | נשל: שברי זיכרון | תערוכת יחיד של יעל עצמוני .
צילום: נדיה היבא

בבית טיכו | נשל: שברי זיכרון | תערוכת יחיד של יעל עצמוני .
צילום: נדיה היבא

בבית טיכו | נשל: שברי זיכרון | תערוכת יחיד של יעל עצמוני , אוצרת: תמנע זליגמן
בבית טיכו מציגה האמנית יעל עצמוני את המיצב "נשל – שברי זיכרון" (אוצרת: תמנע זליגמן). במרכז החלל מוצגות סדרת מפות פורצלן שיצרה עצמוני בעקבות מחקר על תכנית המתאר של מחנה ההשמדה סוביבור, הכוללת גם שרטוט של אביה, ניצול המחנה. מפות אלו עשויות חומר עדין ושביר ומגלמות פרדוקס: חלקן שטוחות ומועדות להישבר, ואחרות מגולגלות וחתומות, כשהמידע מוצפן בהן. הפורצלן השבור משמש כמטאפורה לזיכרון מורש טראומטי, מקוטע ושברירי, להיסטוריות שנקטעו ולחוויית העקירה. 

עבודותיה של עצמוני אינן מתארות את הזיכרון באופן דידקטי, אלא מהדהדות אותו דרך שפה טקטילית, המזמינה את הצופה לחוש את משקלו הרגשי של העבר, ומוכיחה כי ההיסטוריה נשמרת גם בשברים.

שהד זועב 2025, מגזרות מדבקת טפט. צילום: נדיה היבא

יוחאי אברהמי, שתפו היסטוריה - הזדמנות שנייה, 200-2025. קלקר מגולף.
צילום: נדיה היבא

מיאלה מור, ללא כותרת, נולדה מתוך המתח העדין שבין חיים, מוות וזיכרון,
המכרסמים בתוכה מאז איבדה את אחותה ב-7 באוקטובר 2023.
צילום: נדיה היבא

אליה כהן, עננים, בלונים ותריס, רדי מייד, תרסיס צבע על עץ,
תרסיס צבע על תריס  ובטון 2021.
הצגת תריס נגלל שחדל מפעולתו והושלך, ועתה נאסף על ידי האמנית שהפיחה בו חיים חדשים. צילום: נדיה היבא

בסדנת ההדפס | נשל: קליפת הדברים הדוממים והחיים | אוצרת: תמר גיספאן־גרינברג

התערוכה בסדנת ההדפס ירושלים מתמקדת ב"התנשלות" כמטאפורה לפעולת ההדפס עצמה: התהליך שבו לוח ההדפסה, שעליו נוצר הדימוי, הופך ל"נשל" – קליפה ריקה הטעונה בזיכרון לאחר שהיצירה הסופית הועברה לנייר. 

התערוכה מציגה 21 אמניות ואמנים שבוחנים את היחס הטעון שבין הגוף לקליפה העוטפת אותו, ולזו שהושלה. האמנים עוסקים במעטפת הדברים, בין אם מדובר בנשל האנושי דרך זיכרון ופגיעות (כמו בעבודות של מיכאלה מור ורייזל פרצ'ונוק), או ב"קליפת הדברים הדוממים" (כמו איילת השחר כהן, שמפשיטה בניינים מהסביבה, ומיטל כץ מינרבו המציגה אריזות סיגריות כסילואטות של בתים).

העבודות מציגות מגוון מדיומים: החל ממיצבים המשתמשים בחומרים שיצאו משימוש וקיבלו חיים חדשים (כמו תריס נגלל או קרעי עבודות של יאשה יוסף רוזוב), ועד עבודות המתמקדות במרקם של פני השטח של הנייר והעור. באופן מיוחד, מוצגות לוחות תחריט ומשטחי חיתוך עץ – הנשלים שנותרו לאחר ההדפסה – כפריטי אמנות יקרי ערך המכילים את זיכרון הפעולה האמנותית וההתלבטויות שאפפו אותה.

אמנים משתתפים: יעל בורשטיין, נירוואנה דבאח, טמיר חן, כרמית חסין, שאדי טואפרה, אליה כהן, איילת השחר כהן, מיטל כץ-מינרבו, תמר לוינסון, מיכאלה מור, רחל פרומקין, רייזל פרצ'ונוק, יונתן צופי, מוש קאשי, יואב רבן, תמר רודד שבתאי, יאשה יוסף רוזוב, יעל רוכמן, וניה שאוב, עלמה שניאור, דפנה שרתיאל.

נירוונה דבאח, עטופה בתחרה, עיפרון על נייר, 2025. צילום: נדיה היבא
הרישום מתאר רגע בזמן, שבו הדמות המכוסה בבד ריקמה מסורתי,
נוכחת ונעדרת בו זמנית, מתכנסת אל תוך תהליך של שינוי,
כבמעין לידה עצמאית מחדש.

בגלריה כורש 14 | נשל: שארית | אוצרות: דביר שקד, ורד חד(א)ד
התערוכה "שארית" מתמקדת במושג הנשל – מה שנותר מאחור. נשל הנחש, קליפת חיים ישנה, הוא מטאפורה לתיעוד מוחשי של העבר, הצמיחה והטרנספורמציה, המכיל בתוכו הן חוסר נחיצות והן חשיבות תיעודית עצומה. הנשל מתגלם גם בגוף האנושי כצלקות וקמטים, ובחברה כזיכרון קולקטיבי וטראומה. 

האמנים המשתתפים: ביניהם מרים כבסה (המציירת על ספרי אמנות), נגה שץ וטמיר ליכטנברג (במונופרינט חד-פעמי), רויטל לסיק (העוסקת בקילוף עור כמנהג ילדות וזיכרון מיתולוגי), רון אסולין (בפיסול מודולרי המרשם תנועה בחלל) ואחרים המנציחים דרך הרישום רגע, מחשבה או תנועה שהייתה ואיננה, ומציבים את השארית כעדות ייחודית למהלך החיים והזמן.

אמנים משתתפים: מידד אליהו, רון אסולין, אליה בן נר, דועא בסיס, בועז ברקני, יעל יודקוביק, מרים כבסה, טמיר ליכטנברג, רויטל לסיק, גליה הילי פסטרנק, נגה שץ.

לאתר הביאנלה: www.art.org.il

הביאנלה הופקה בסיועם הנדיב של: משרד התרבות והספורט, מנהל התרבות, המחלקה למוזיאונים ולאמנות פלסטית; עיריית ירושלים האגף לתרבות; מועצת הפיס לתרבות ואמנות.

רון אסולין, זהירות כייס 2022. מכנסיים מחוייטים, סקיני ג'ינס,
סיכות, מידות משתנות. צילום: נדיה היבא

נגה שץ, משולשים וריבועים , 2020, הדפס מונוטייפ, דיו על נייר טישו.
צילום: נדיה היבא

ראובן ישראל, אובייקט מתקפל 2019, אלון צבוע וברגי  פליז,
מידות משתנות. צילום: נדיה היבא

דבר האוצרת : טלי בן-נון (אוצרת ראשית)
הביאנלה התשיעית לרישום, נֶשֶׁל, מתבוננת בסוגה הרישומית אל מול תופעת ההתנשלות בממלכת החי. תוך הישענות על שדה נרחב זה ובאמצעות התבוננות פואטית ומטאפורית עליו מבקש המהלך האוצרותי לפנות אל האינסטינקטיבי ולזהות פעולות אמנותיות, שמהותן וערכן הסגולי מתבררים לרוב בדיעבד. היעדר תכנון, טעויות, הכתמות, שיבושים, תאונות ומקריוּת,  כולם מותירים את רישומיהם על המצע כעקבות של זיכרון. נֶשֶׁל שואפת לנכוח בהווה, לזהות את הרגע שבו נחתך קו, נפרמת שכבה, גוף מתרוקן וגורר אחריו אות, סימן, מרקם או דממה.

הפעולה הרישומית היא הלב והראשית של עבודות אמנות רבות. לעיתים היא מאפשרת לתור אחר מה שנמצא ב"טרם היות", בגולמי, לפני צורה ושם. עבור אחד זו עשויה להיות נקודת הסיום, ועבור אחרת – התחלה המעידה על המשך. מהיר וספונטני או קפדני וריאליסטי, הרישום לוחש תמיד את הטיוטה של עצמו. הפעולה הרישומית מספקת לחומרי המחשבה החמקמקים מצע והזדמנות להפוך לחומר גלם, להיחלץ מנוכחות בת־חלוף ולהתמקם כפעולה של הווה מתמשך.

התבוננות ברישום באמצעות מושג הנשל מסיטה את המבט אל שולי הדברים ופותחת צוהר אל הלטנטי והנעלם מן העין, מהלך העשוי לסדוק את הכסות המגינה, החוצצת בין פני הגוף לפנימיותו. בדומה להתנשלות ולעודף החומרי שהיא מייצרת, הפעולה הרישומית ומצעהּ נושאים את עדותם. בעת ובעונה אחת הם אפשרות והתגשמותה, גוף ושארית, פשט ודרש. כמו נשל, הנושא עימו מידע על הגוף שעזב, גם הרישום מסמן, בד בבד, התחלה והצטברות, אובדן וזיכרון, וככזה הוא נפרש על פני המצע כווידוי.

התנשלות היא מן התופעות המרתקות והמסתוריות בעולם החי; אירוע פיזיולוגי מחזורי ורב-שלבי, שרק מעט ממנו מתרחש בגלוי. תופעה זו מזוהה, בעיקר, בקרב פרוקי הרגליים (המערכה הגדולה בממלכת החי), יצורים נטולי שלד פנימי, המתאפיינים בשלד חיצוני קשיח, שתפקידו להגן על האיברים הפנימיים ולתמוך בשרירים. בהיותו נעדר אלסטיות, שלד זה מגביל את צמיחת הגוף, וכתוצאה מכך פרוקי הרגליים מתפתחים בשלבים, בין מחזור התנשלות אחד למשנהו, עד הגעתם לבשלות מינית. לעיתים מלווה ההתנשלות בהוספת איברים, בתיקון מומים או בריפוי פגמים גופניים. בקרב זוחלים (נחשים, לטאות ועוד), שהם בעלי שלד פנימי, מעטה העור הוא שזקוק לחידוש, ומשום כך הם משילים אותו שוב ושוב ומצמיחים אחר במקומו.

תדירותו של תהליך ההתנשלות בעולם החי מושפעת מגורמים רבים, ביניהם המצב הפיזיולוגי, עונות השנה, תנאי מזג האוויר ועוד. מרגע שהחל התהליך, אין דרך חזרה, ובמקרים שבהם תנאי הסביבה אינם מיטיבים עם בעל החיים, הוא עלול להיכלא במעטה הגוף ולמצוא בו את מותו.

נשל הוא אחרית וראשית, סימנו המת של הגוף חי. עד לא מכבר היה חלק בלתי נפרד מגוף, וגם בעת הפרידה, עם התייתרותו, הוא ממשיך לשאת מידע פיזיונומי־פיזיולוגי. עם תום התהליך מצוי הנשל בין פנים לחוץ, בין מוּצקות להיעלמות, על הסף שבין ההיסטוריה לבין מה שטרם התקבע בשפה.

טרנספורמציה ושינוי צורה הם מכוחותיו המניעים של היקום. במטמורפוזות פורש אוֹבִידִיוּס תפיסת עולם שעל פיה דבר אינו קבוע, הכול נזיל. הטבע, היצורים המיתיים, האלים, בני האדם והגורל, כולם כפופים לחוק השינוי. במשפט הפתיחה הוא כותב: "נפשי לוחצת עליי לספר על גופים ששונו לצורות חדשות". הנפש, הישות החמקמקה, היא הדוחקת בגופים, מניעה את הצורה. שינוי הצורה האחת נושא בחובו גם את לידתה של הצורה החדשה. שינוי אינו רק ביטוי לאובדן או לחוסר, אלא גם אפשרות המצביעה על ריבוי, המתקיים בכל ישות סינגולרית. באמצעות תיאורי הטרנספורמציות אובידיוס לא רק מגולל מיתוסים, אלא גם חוקר את גבולות הצורה, הגוף, הזהות והקיום. תנועה דומה מתרחשת גם בשדה הרישומי, שבו חילופי צורה ושינויי מצב צבירה הם, לעיתים, עדות לקשר הסמוי בין גוף לנפש.

התערוכה נפרשת על פני חללי בית האמנים כהתרחשות ריזומטית-דינמית בין אמנים, דימויים, טכניקות, תקופות וטקסטים, ומתגבשת לכדי מבנה־על סמוי, הנשען על שלושה מישורים תודעתיים: מוות, יום־יום ורוח. בין המישורים מתהווים חיבורים גֵּנֵאָלוגיים בין אמנים ואמניות המשתייכים לדורות שונים, וקשרים סמוכים או רחוקים נטווים בין אבות ואימהות לבין צאצאיהם האמנותיים המדומיינים ובין מי שאינם אמני רישום מובהקים לבין אחרים, שהרישום הוא מדיום פעולה עיקרי עבורם.

גלעד רטמן, דמות שעווה, 2024, טפטוף שעווה וערימת קריסטלים.
צילום: נדיה היבא

גלעד אשרי, שדי, 2025, דלת עץ, מבער. צילום: נדיה היבא

מוות
במישור זה נכללות עבודות שרישומו של קץ החיים ניכר בהן. קינות וטקסטים נוכחים כדימויים רעועים של שאריות חיים. שרידים, המעידים על חיוּת ועל חושניות שהתקיימו בעבר, נחקקים כסימנים מאובנים, מהבהבים ממצע הבולע ופולט אותם לסירוגין. עבודות צילום, תחריט ופיסול מתקיימות באיזורי סף, מפרפרות בין הפראי למבוית. המוות תובע את קיומו מן החיים, מבקש להמשיך להתקיים באורגניזם החי שנטש אותו. שאלות של זהות, נוכחות ושייכות מוסיפות להתקיים גם לאחר המוות באובייקטים, על אבנים ועל מצבות.

יום־יום
עקבות הנפש מותירות את רישומן בניירות המוצגים במישור זה. האקראי, האגבי, הרהוט והעמלני, מצטברים לכדי תמונת הווה, הספוג באדי העבר ובאותות של בטרם. חלק מן העבודות מהירות וספונטניות, ומטרתן להחזיק רצף חי של עשייה, בעוד אחרות נעשו בעיתות של הפוגה ושל רפיון. כאטיודים וריטואלים של יום־יום, הרישום מספק מענה מהיר ליד ולמחשבה. יומני רישום ופנקסי סקיצות, שרבוטים מהירים בנסיעות או בחדרי המתנה, חיפושים ראשוניים אחר צורה ועוד, הן פעולות של שגרה אצל אמנים רבים. אף שהן נעשות לעיתים בהיסח הדעת, ואולי משום כך, הן מיטיבות לתעד ולשמר ראיות על מצבי נפש ומזקקות את כתב היד האישי של האמנים.

גם עבור אמנים שעיקר עשייתם הוא פיסול מהווה הרישום ערוץ מחשבה ועבודה אורגני. רישומים אלה מבקשים לחרוג מהגדרתם כ"סקיצה" או כ"מתווה" לפסל. משך הזמן הנדרש לתהליך הפיסולי מוליד באופן ספונטני רישומים, המשמרים רגע קריטי במהלכו, כאלה שאולי לא יזכו להתממש לגוף, ובכל זאת הם כמצפן בדרך.

רוח
העבודות במישור הרוח מבקשות להעניק צורה ונוכחות בזמן הווה למה שהתקיים ונמוג ולהחיות סימנים, עקבות, ומשקעים סמויים. תצורות ומצבי צבירה שונים של דימויים תוחמים חלל שנפער בין חומר להיעדרו. קיומן של העבודות במרחב זה רועד על המצע כשרידי זיכרון. הנסתר המיסטי מוצפן בעבודות כסוד או דוהה חיוור עד לנקודת האפס. רפאים בלתי נראים שנרשמו על מצע נחשפים במישוש, מפתים למגע אנושי העלול לפורר אותם ולהמיתם. הצורך האנושי להשהות את המוות ניכר בחיבור שבין הקונקרטי לחמקמק כנקודת משען, כאפשרות, כתקווה לעכב את היעלמות הגוף ולהחיות זיכרון וחֶסֶר.

בין לבין
בתווך, באין־ מישור, חונות רפסודות שעל סיפונן מתגודדים פסלים ואובייקטים כנוודים חסרי בית. הרפסודות נדמות כלימבו אקלקטי המסמן את המעבר בין חיים ומוות, האוסף לחיקו שאריות, עודפים, חלקי פס ייצור ואובייקטים נוספים. שלמים או מפורקים, תלושים מזמן וממקום קונקרטיים, הם זוכים לגלגול נוסף, היוצק לתוכם צורה וחיים אחרים, חדשים. העבודות במרחב זה נושאות את הפוטנציאל להירפא ושואפות לתיקון. מה שמגיח מהן אינו שפה רהוטה של גוף, אולי רק האפשרות לשוב ולהיות.

עקבות חיה ארסית, המתגלים בשיטוט בטבע, עלולים להקפיא את הדם. המחשבה שהחיה נמצאת בקרבת מקום, ממתינה תחת אבן או נסתרת בשדה, מעוררת פחד מצמית, שבצידו גם ציפייה, סקרנות ותשוקה בלתי רציונלית לפגוש בה, לראות אותה, לגעת בה. על גשר מתוח זה, בפוטנציאל המסוכן שבין אֶרֶס לאֶרוֹס מתרחשת נֶשֶׁל.

לצד ובמקביל לתערוכה המרכזית בבית האמנים ירושלים מוצגות במסגרת הביאנלה שלוש תערוכות נוספות: בבית טיכו, בסדנת ההדפס ירושלים ובגלריה כורש 14. בדרכן אף הן נשענות על רעיון הנשל כמודל למחשבה מטאפורית או קונקרטית, ובאמצעותו הן מבקשות לאפיין דימויים ויזואליים בעלי משקעים רוחניים, פוליטיים, אנושיים ואקטואליים.

קרדיט לצילומים: לנה גומון, יח"צ הביאנלה - התמונות מאושרות לשימוש ללא תמורה. 

נדיה היבא - צילמה בסיור עיתונאים מקדים באתרי התערוכה.

שחרזאד - מסע תרבותי וקולינרי מהלב של פרס אל לב רחובות

השבוע הוזמנתי להשקת מסעדת שחרזאד הייחודית ברחובות, שבה מוגשות מנות מהמטבח הפרסי האותנטי וגם מנות ממטבחים נוספים. השורשים של המקום נטועים עמוק באהבה לאוכל אמיתי, ביתי ומלא נשמה. בתפריט שחרזאד  מנות מסיפורי אלף לילה ולילה הכולל את כל מנעמי ומטעמי המטבח הפרסי.

במשך שנים השם שחרזאד היה מזוהה עם מעדנייה ביתית ושירותי קייטרינג שהפכו לשם דבר. מה שהתחיל כחלום קטן של מטבח משפחתי הפך למותג מוכר בזכות האותנטיות, הטעמים המדויקים והאמון הגדול שהקהל רכש. 

שחרזאד - מסע תרבותי וקולינרי מהלב של פרס אל לב רחובות. בצילום בעלי המקום.

צילום: נדיה היבא

היום החזון הזה מתרחב אל מתחם חדש ומרשים בסגנונו העיצובי, שמביא לישראל חוויה שאין דומה לה שילוב נדיר ומרגש של שוק, מסעדה, תרבות ומסע קולינרי בזמן לפרס.

הנוכחות במקום מוצפת בייחודית מרגשת, צבעוניות, ריחות נעימים ובאווירה חגיגית, חמה ומשפחתית של המארחים שהם בעלי המקום, וההתלהבות ניכרת כבר מהמנות הראשונות שהוגשו לשולחן  יפייפה ערוך בטוב טעם ובאלגנטיות עם כלים שהובאו במיוחד למסעדה מפרס.

את הארוחה פתחנו עם מנות ראשונות של מגוון סלטים טעימים וטריים שכבר עם הגשתם מרגישים חיבור אמיתי למטבח הכל כך מיוחד וייחודי ולתרבות  קולינרית עשירה ולאין ספור סיפורים סביב כל מנה ומנה.

גונדי נחודי - קציצות עוף עם חומוס קלוי והל במרק עוף עם גזר. 

גונדי ברנג'י - קציצות בשר עם עשבי תיבול ואורז עם שזיפים
ברוטב עגבניות ונענע.

אאש - מרק סלק פרסי עם אורז - נזיד סמיך בטעמים נפלאים, עמוקים בחמיצות עדינה מהלימון הפרסי למתיקות המושלמת והטבעית של הסלק האדום - מנה שמחממת את הלב ואת הבטן ושאי אפשר להפסיק לאכול.

המנות הבאות שהוגשו לשולחן עוררו התפעלות לא רק בגלל צבעוניותם אלה גם בגלל הריחות הנהדרים, כל מנה שהוגשה כאן מחוברת לתרבות קולינרית עשירה שלכל אחד מהן היה סיפור קטן ומרגש של טעמים, ריחות וזכרונות של בעלי המקום.

במרכז המתחם ניצבת המסעדה, הפתוחה בכל יום לארוחות צהריים וישיבה באווירה חמימה או לארוחות טייק אווי שמציעות מענה מושלם לאוכל טעים, זמין ואיכותי. המטבח משלב אוכל פרסי אותנטי עם מנות אהובות ממטבחים נוספים, כך שכל אחד מוצא כאן את טעם הבית.

גאוות המטבח הפרסי - מגש ענקי שעליו מונחים מגוון סוגי אורז בטעמים ועם תוספות
שונות:
אורז עם אפונה ושמיר, אורז לבן עם חמוציות ומקלות שקדים זרשק,
אורז עם צימוקים ועדשים,
אורז עם גזר וצימוקים (אושפלו)

"על האש"  בטעמים המיוחדים מהמטבח הפרסי: קבב פרסי וסטייק פרגיות קווקזי

בימי שישי המקום משנה את פניו והופך לשוק צבעוני ותוסס, המזכיר את האווירה של השווקים הגדולים בטהרן ובאיספהאן. דוכנים עמוסים בכל טוב, ריחות משכרים, קולות של שמחה וצחוק, שפע קולינרי, חוויות לכל החושים רגע שבו הקהל מוצא את עצמו נישא הרחק מהשגרה ונכנס למסע של טעמים, צבעים וסיפורים.

אבל גולת הכותרת היא לילות שחרזאד אירוע שבועי חד־פעמי שבו המקום הופך לבמה של תרבות פרסית אותנטית במלוא עוצמתה. ההקרנות הענקיות, המוזיקה החיה, התלבושות המסורתיות, הסיפורים, הריחות והטעמים כל אלו יוצרים חגיגה רב־חושית שהיא הרבה מעבר לארוחה. זהו ערב תרבותי יוצא דופן שמדבר לכל החושים ומעניק חוויה בלתי נשכחת, מסע לאיראן מבלי לעלות על מטוס.

אחד מהקינוחים הנפלאים והמטבח הפרסי: שלהרד - פודינג אורז
עם זעפרן מי ורדים ושקדים.

עוגיות פרסיות נפלאות ופריכות עם זעפרן 

החזון של שחרזאד הוא לשמר את האותנטיות והחום המשפחתי שהיו תמיד בלב המותג, אך במקביל להציע חדשנות, חוויות אינסטגרם עוצמתיות ותוכן ייחודי לדור הצעיר שמחפש מקומות שונים ובלתי נשכחים. 

שחרזאד מבקש להפוך ליעד תרבותי וקולינרי שאין שני לו בישראל כזה שכל מי שיבקר בו ירגיש שהיה חלק מסיפור גדול יותר.

צילום: נדיה היבא

בסוף כל ארוחה פרסית חייבים כוס תה מהביל עם מי ורדים שממתיקים
עם קוביות סוכר או סוכר נבט שקוף ויש הנוהגים להמתיק עם תמר יבש.

המסר כאן פשוט וברור: שחרזד הוא לא רק מסעדה ולא רק שוק. הוא סיפור. הוא תרבות. הוא חגיגה של טעמים וצבעים, מקום שמחבר בין אנשים, בין עדות ובין עולמות. המקום החדש נבנה להיות חוויה בפני עצמה יעד תרבותי שאליו ירצו כולם להגיע, לספר עליו ולחזור אליו שוב ושוב.

המסעדה כשרה, אוכל איראני פרסי אותנטי לצד מאכלי עדות נוספים , שוק אוכל עשיר בשישי ומסעדת צהריים בכל ימות השבוע. במקום גם מנות צמחוניות, טבעוניות וללא גלוטן.

שעות פתיחה של שחרזאד Deli
ימי א-ה  11:00-16:00  ניתן לשבת לאכול במקום .
ימי ו      08:00-14:30  פסטיבל אוכל מוכן - מכירה במשקל .

מספר טלפון : 08-6223222  / 6561016 -052 רוזט
לינק לאתר https://shehrezad.co.il

קרדיט לצילומים: נדיה היבא

מדע, אנרגיה ורוגע נפגשים כולם ב"קסטרו וולנס"

לפעמים כל מה שצריך זה לעצור לרגע ממרוץ היום והחיים לנשום, להירגע, ולהיזכר בנפש ובגוף שלנו. לאחר יום לחוץ ועמוס לעייפה, תעצמי עיניים לרגע, ודמייני שנכנסת למרכז טיפולים  להשתחרר מההמולה, לנקות את הראש מרעשי הרקע ולתת לגוף אט אט להשתחרר, להרגע ולהרגיש שאת חייבת את הפינוק והרוגע הזה לעצמך.

השבוע הושקה בחגיגיות ובהתרגשות גדולה פתיחת קסטרו וולנס שהוא מרכז הוליסטי וטיפולי פנים חדש שנפתח ברחוב ויצמן 32 בתל אביב (קרוב לכיכר המדינה) בקומה השנייה במגדל בית לסין, בנוכחות ידוענים וסלבים מהתחום, עיתונאים, מובילי דעת קהל וצלמים.

 מדע, אנרגיה ורוגע נפגשים כולם ב"קסטרו וולנס" צילום יח"צ

המרכז מציע טיפולים בשילוב של רפואת תדרים, סאונת אינפרא אדומה וקליניקה טבעית. 

המקום הוקם מתוך מטרה לספק לגוף ולנפש מקום להתחדשות, איזון וריפוי, ומשלב טיפולים אנרגטיים עם טכנולוגיות מתקדמות כמו קפסולת אינפרא אדום לניקוי רעלים והמרצת מחזור הדם.

מהרגע הראשון שבו נכנסים אל הקליניקה מגלים אווירה שונה חלל מוקפד, מעוצב ועם תשומת לב לפרטים הקטנים ביותר, מקום שבו כל אחד מרגיש עטוף ומוגן, ומבין כי נכנס למרחב שמביט עליו בגישה אחרת לגמרי. מה שהתחיל כרעיון שנולד מתוך רצון עז לסייע לאנשים להתמודד עם עומס, סטרס ועייפות, הפך למרחב מרשים של ריפוי והתחדשות, כזה שמציע חוויית טיפול עוטפת ויוצאת דופן.

טיפול באינפרא אדום מבוסס על חום עדין החודר לעומק הרקמות.
צילום: נדיה היבא

בקסטרו וולנס משלבים טיפולי רפואת תדרים מאזנים עם שיטות מתקדמות נוספות, בראשן קפסולת אינפרא אדום המבוססת על חום עדין החודר לעומק הרקמות. החום המיוחד הזה מסייע בתהליך ניקוי רעלים עמוק, ממריץ את מחזור הדם ומעניק תחושה חזקה של שחרור ורוגע מבפנים החוצה. מדובר לא רק בהשפעה פיזית אלא גם ברובד רגשי עמוק חוויה של ניקוי פנימי שמאפשרת להניח בצד את מה שמכביד ולהתמלא באנרגיה חדשה.

החוויה שמציע קסטרו וולנס חורגת מעבר למה שמכירים בטיפולים הרפואיים הרגילים. זהו מרחב שלם שבו הגוף מקבל את ההזדמנות להשתחרר, הנפש מוצאת סוף סוף שקט אמיתי והאדם כולו זוכה לחוויה של חזרה לעצמו. למקום עומדת גישה אחת  שהיא איזון בין הגוף, העור והנפש.

מטופלים מספרים על שינה טובה יותר, על עור שנראה בריא וזוהר, על תחושת אנרגיה מחודשת שלא חוו זמן רב, וגם על הקלה בכאבים כרוניים שמלווים אותם שנים. יש מי שמגיעים לשיקום אחרי ניתוח או לידה, אחרים מוצאים כאן מענה לבעיות עיכול או להתמודדות עם עומסים רגשיים מתמשכים, ורבים בוחרים פשוט להעניק לעצמם מתנה - פסק זמן נקי ואיכותי בתוך מרחב שמאפשר באמת לעצור.

מיכשור טכנולוגי מתקדם במרכז - דיוון פרו לטיפול ממוקד ומקצועי במרקם העור.
צילום: נדיה היבא

מעבר לחוויית הוולנס יוצאת הדופן, מרכז קסטרו מציע גם מגוון טיפולים רפואיים ואסתטיים מתקדמים. בין הבולטים שבהם ניתן למצוא את מכשיר ג‘נאו איקס, שהמרכז הוא הראשון בארץ להחזיק בו, את טיפול PRX החדשני המאפשר חידוש ורענון של העור ללא קילוף, ואת דיוון פרו לטיפול ממוקד ומקצועי במרקם העור.

בנוסף, קיימים טיפולי מזוטיקס המיועדים לפנים, צוואר, דקולטה ואף לעפעפיים, לצד שירותי איפור קבוע ברמה הגבוהה ביותר. למי שמבקשים חוויה מפנקת ואינטנסיבית יותר, המקום מציע גם טיפולי ספא ייחודיים מבית Galland Maria , חיבור מושלם בין טיפול קוסמטי עמוק לבין פינוק, רוגע ואווירה ייחודית.

פלטפורמת GENEO X החדשנית שיטת טיפול שמבוססת על שילוב מספר
טכנולוגיות מתקדמות הפועלות יחד: צילום: יח"צ

הייחוד של קסטרו וולנס טמון גם באווירה שנבנית סביב הטיפול עצמו. לא מדובר רק בפרוצדורה פיזית, אלא במעטפת שלמה ,מוזיקה רגועה שמלווה את המסע, תאורה חמימה שמשרה שלווה, ריחות עדינים שיוצרים תחושת נינוחות וליווי אישי שמעניק ביטחון אמיתי. כל פרט קטן במקום הזה נועד לייצר חוויה שהיא יותר מסך מרכיביה , חוויה של בריאות, של איזון ושל שלווה.

המקם מהווה הזדמנות אידיאלית לעצור לרגע, להתבונן פנימה ולהעניק לגוף ולנפש את מה שהם באמת צריכים. קסטרו וולנס מזמין כל אחד ואחת לנקות את מה שמיותר, להיפטר מהרעלים הפיזיים והרגשיים, להתמלא באנרגיה חדשה ולצאת לדרך מחודשת עם תחושת חיוניות ואיזון. בתוך מציאות יומיומית רוויית לחצים ודאגות, המקום הזה מציע רגע של חסד רגע שבו אפשר להשיב לעצמך את מה שאבד בדרך ולגלות מחדש את תחושת השקט הפנימי.

 מדע, אנרגיה ורוגע נפגשים כולם ב"קסטרו וולנס". צילום: נדיה היבא

במרכז ניתנים גם טיפולים לאקנה וצלקות, טיפולים למיצוק העור, החדרת חומרים מעולים והחזרת הגמישות לעור ,יצירת ברק והעלמת קמטים וקמטוטים באמצעות מכשירים טכנולוגיים מתקדמים וחדשים, טיפולי פנים מרגיעים ומפנקים ושימוש בחומרי טיפול וטיפוח עור הפנים של MARIA GALLAND על ידי קוסמטיקאיות מקצועיות ומטפלות מוסמכות בעלות ניסיון בתחום.

אם את או אתה מרגישים צורך בפסק זמן מהשגרה, קסטרו וולנס הוא המקום שעושה את זה הכי מדוייק ובסטייל - פה במרכז תגלו שלמקום חוויה טיפול מתקדמת שמשלבת מקצועיות רפואית עם אסתטיקה מדויקת.

 מדע, אנרגיה ורוגע נפגשים כולם ב"קסטרו וולנס". צילום: יח"צ

צילום: נדיה היבא

לתאום ופרטים נוספים: קסטרו וולנס - כתובת: ויצמן ,32 תל אביב

טלפון: 054-3536567

קרדיט לצילומים: יח"צ קסטרו וולנס - התמונות מאושרות לשימוש ללא תמורה, נדיה היבא

לכבוד יום הפסטה הבינלאומי-7 כללים מדעיים להכנת הפסטה הביתית המושלמת

פסטה בשבילי זו לא רק אוכל זו תחושת בית, חמימות, ונחמה בצלחת.
יש משהו בריח של פסטה טרייה שמתבשלת, או בצליל של רוטב שמבעבע בעדינות על הכיריים, שמחזיר לרגעים פשוטים: ארוחות ערב משפחתיות, דייט ביתי בסוף יום עמוס, או אפילו רגע קטן של פינוק עצמי.

פסטה גם מזכירה שאוכל לא צריך להיות מסובך כדי לרגש. לפעמים שלושה מרכיבים פשוטים יכולים להפוך למנה שמלטפת את הנפש.

ב־25 באוקטובר מציינים ברחבי העולם את יום הפסטה הבינלאומי, אחד המאכלים האהובים ביותר בתולדות האנושות. למרות שמדובר במנה פשוטה לכאורה, גם טבחים מנוסים נופלים בטעויות בסיסיות שפוגעות בטעם, במרקם ובחוויה. כדי להבין איך להפוך פסטה ביתית למנה מושלמת, מיכל דהן, מנהלת שיווק ופרסום במותג סולתם, מרכזת את העקרונות המדעיים והמעשיים שעליהם נשבעים השפים.

"פסטה פפרדלה סגולים וירוקים של השפית מאיה דרין
באדיבות סולתם, צלם גל בן זאב.

סיר פסטה רב תכליתי של סולתם 299 במקום 599 שח.
להשיג בסניפי הרשת ובאתר www.Soltam.co.il, צילום גל בן זאב

1. סיר קטן מדי הוא מתכון בטוח לפסטה דביקה

אחת השגיאות הנפוצות ביותר היא שימוש בכמות מים מועטה או בסיר קטן. הפסטה זקוקה למרחב תנועה במים רותחים כדי להתבשל באופן אחיד. כשאין לה מקום, היא מפרישה עמילן בכמות גדולה מדי ונדבקת לעצמה. הכלל הפשוט: לליטר מים על כל 100 גרם פסטה, ורק כשהמים רותחים לחלוטין להוסיף את הפסטה.

2. המלחת המים בזמן הנכון ובכמות הנכונה
המלח אינו רק טעם, אלא גם רכיב שמדגיש את מתיקות החיטה ומאזן את חומציות הרוטב. המים צריכים להיות “מלוחים כמו הים”- כלומר, כף שטוחה של מלח גס לכל ארבעה ליטרים של מים. חשוב להוסיף את המלח רק לאחר הרתיחה, כדי לא להאט את התהליך ולשמור על רתיחה אחידה.

3. שמן במים? מיתוס ותיק שעדיף לשכוח
הוספת שמן למי הבישול לא תמנע מהפסטה להידבק, משום שהשמן צף על פני המים ואינו נצמד לאטריות. יתרה מכך, שכבת שמן דקה עלולה למנוע מהרוטב להיספג בפסטה. הדרך הנכונה למנוע הידבקות היא פשוט לערבב היטב בדקות הראשונות של הבישול, שם מתרחשת רוב הפרשת העמילן.

4. לא שוטפים פסטה חמה
שטיפת הפסטה במים קרים אחרי הבישול מסירה את שכבת העמילן שמאפשרת לרוטב להיצמד אליה. התוצאה: רוטב שמחליק מעל הפסטה במקום להתערבב בה. יוצאי הדופן היחידים הם מנות קרות כמו סלט פסטה, שבהן דווקא רוצים לעצור את הבישול.

מכונת פסטה ידנית אדומה מבית רשת סולתם, 240 שח במקום 479 שח,
להשיג בסניפי הרשת ובאתר www.Soltam.co.il, גל בן זאב.

5. מבשלים עד “אל דנטה”- לא פחות ולא יותר
“אל דנטה” פירושו “לנגיסה”, ומדובר בדיוק שבין פסטה קשה מדי לרכה מדי. הסוד הוא לבדוק את המרקם כדקה לפני הזמן הרשום על האריזה. זכרו שפסטה ממשיכה להתבשל עוד רגעים אחדים גם אחרי שמוציאים אותה מהמים. אם היא מיועדת לרוטב חם, עדיף לעצור מעט לפני ולהעביר ישירות למחבת עם הרוטב להשלמת הבישול.

6. מי הבישול- הזהב הנוזלי של המטבח האיטלקי
מי הפסטה הם נכס קולינרי של ממש. העמילנים שבהם מסייעים לקשור בין השומן שברוטב לבין הנוזלים, ויוצרים מרקם קטיפתי ומבריק. מומלץ לשמור כחצי כוס ממי הבישול ולהוסיף בהדרגה למחבת בזמן הערבוב, עד שהרוטב מקבל סמיכות מושלמת.

7. לא שוברים את הספגטי!
למרות הפיתוי, אל תשברו את הספגטי לשניים כדי שייכנס לסיר. החוטים הארוכים נועדו בדיוק כך, כדי לאפשר סיבוב על המזלג וחוויית אכילה נכונה. פשוט המתינו כמה שניות עד שקצות האטריות יתרככו והכניסו אותן בעדינות פנימה.

סיר פסטה רב תכליתי של סולתם 299 במקום 599 שח.
להשיג בסניפי הרשת ובאתר www.Soltam.co.il, יחצ

לסיכום, הסוד לפסטה מושלמת אינו טמון ברכיבים יקרים או בטכניקות מסובכות, אלא בהבנה מדויקת של תהליך פשוט: הרבה מים, מלח בזמן, ללא שמן, ללא שטיפה, ושליטה במרקם. זו אמנות קטנה של דיוק, שמוכיחה שוב מדוע מנה בת שלושה מרכיבים בלבד הפכה לאחת המנות האהובות בעולם. נסו ליישם את כללים האלה ותגלו שאפשר להכין פסטה מושלמת גם בבית, כל עוד נותנים למים, לחיטה ולזמן לעבוד בהרמוניה.

המאמר נכתב על ידי מיכל מיכל דהן, מנהלת שיווק ופרסום במותג כלי הבישול והאפייה סולתם www.Soltam.co.il

קרדיט לצילומים:  גל בן-זאב, יח"צ - התמונות מאושרות לשימוש ללא תמורה