האופרה הישראלית מציגה: הפקה חדשה ומקורית לילדים ולכל המשפחה "הנסיך הקטן" מאת דוד זבה

מיליוני לבבות ברחבי העולם כבר התאהבו בנסיך הקטן, וכעת הוא מגיע לכבוש גם את בימת האופרה הישראלית בהפקה חדשה ומרגשת. צלילים חדשים לסיפור נצחי: האופרה הישראלית מזמינה אתכם למסע קסום בין כוכבים עם הפקה מקורית של "הנסיך הקטן".

מתי בפעם האחרונה הסתכלתם על השמיים וחיפשתם כבשה בקופסה? האופרה הישראלית מציגה חוויה מוזיקלית שתחזיר אתכם לילדות. האופרה הישראלית מוכיחה שוב שאופרה היא מזמן לא רק למבוגרים, עם הפקה חדשה ומקורית שנכתבה במיוחד לילדים (ולמי שהיו פעם ילדים).

בעיצומה של העונה, האופרה הישראלית משיקה חוויה תרבותית יוצאת דופן לדור הצעיר עם עיבוד אופראי ישראלי לקלאסיקה המפורסמת. הפקה חדשה ומקורית לכל המשפחה: "הנסיך הקטן" מאת המלחין והמנצח דוד זבה.

האופרה הישראלית מציגה: הפקה חדשה ומקורית לילדים ולכל המשפחה "הנסיך הקטן", מאת דוד זבה בעקבות הספר הנצחי והאהוב מאת אנטואן דה סנט-אכזופרי, בבימויה של שירית לי וייס, אופרה לילדים המזמינה אותנו לחשוב, לחלום ולהבין כמו שרק ילדים יכולים. מהי נאמנות? מהי חברות? וכמה פעמים ביום אפשר לראות שקיעה?

הנסיך הקטן קרדיט איור ריי סימן טוב

מועדי המופעים הקרובים:
• יום חמישי, 2.7.2026 בשעה 17:00
• יום שישי, 3.7.2026 בשעה 12:00
• יום שבת, 4.7.2026 בשעה 11:00
• יום שבת, 4.7.2026 בשעה 13:00

צַיֵּר לִי כִּבְשָׂה" זהו המשפט הראשון ששומע אנטואן הטייס לאחר שמטוסו מתרסק בלב המדבר. כך מתחיל מסע קסום ומרגש בעקבות אחד הסיפורים האהובים והמשפיעים בכל הזמנים.

האופרה הישראלית מזמינה ילדים והורים לפגוש את "הנסיך הקטן", אופרה מקורית מאת דוד זבה, המבוססת על יצירתו הנצחית של אנטואן דה סנט-אכזופרי. הנסיך הקטן מספר לטייס על הרפתקאותיו בין כוכבים רחוקים ועל המפגשים הבלתי נשכחים שעיצבו את דרכו - עם מלך בודד המחפש למי לחלק פקודות, גיאוגרף המשוכנע שרק הוא יודע מה באמת חשוב, מדליק הפנסים המסור, השועל החכם והשושנה האהובה.

הזמנת היצירה הישראלית החדשה לילדים היא במסגרת אירועי הארבעים ומחויבות האופרה לטיפוח קהל צעיר.

דרך מוזיקה, הומור ודמיון, מזמינה ההפקה את הילדים והמבוגרים לעצור לרגע ולשאול שאלות גדולות בפשטות שילדים יודעים להביא לעולם: מהי חברות אמיתית? מהי נאמנות? כיצד לומדים לראות את הדברים החשובים באמת? וכמה פעמים ביום אפשר לראות שקיעה?

דוד זבה, מלחין: "מה שמרגש אותי ב'סיפור הנסיך הקטן' הוא היכולת שלו לדבר אל ילדים ומבוגרים בעת ובעונה אחת. האופרה מאפשרת לספר את הסיפור המוכר דרך מוזיקה, הומור ורגש, ולהזכיר לנו שהדברים החשובים באמת אינם תמיד גלויים לעין."

שירית לי וייס, במאית: "זהו סיפור על מבוגר שפוגש מחדש את הילד שהיה פעם. דרך המפגש עם הנסיך הקטן הוא לומד להקשיב, להתבונן ולזכור מה באמת חשוב. כי גם בעולם של מבוגרים, אסור לשכוח לדאוג לשושנה."

האופרה הישראלית מציגה אופרה חדשה לכל המשפחה: הנסיך הקטן מאת דוד זבה
ע"פ הסיפור מאת מאת אנטואן דה סנט אכזופרי
במאית: שירית לי וייס
מעצב תפאורה ותלבושות: יותם רותם
מעצב תאורה: איתי פרלמן

סולנים:
טל גנור בתפקיד הנסית הקטן
יאיר פולישוק בתפקיד הטייס אכזופרי
ורוניקה ברוק בתפקיד השושנה
תמרה נבות בתפקידי הגאוגרף/שושנה
טלי קצף בתפקידי המלך/ שושנה
עדי עזרא בתפקידי מדליק הפנסים/השועל

מועדי המופעים הקרובים:
• יום חמישי, 2.7.2026 בשעה 17:00
• יום שישי, 3.7.2026 בשעה 12:00
• יום שבת, 4.7.2026 בשעה 11:00
• יום שבת, 4.7.2026 בשעה 13:00

משך המופע: כשעה.
המופע מיועד לילדות ולילדים בגילאי 4-9
מחירי כרטיסים: 90 ש"ח

המופעים מתקיימים באולם הקטן כשהילדים ישובים על שטיחים והמבוגרים מסביבם על כסאות.
∗ הכניסה מרחוב לאונרדו דה וינצ'י 28, תל אביב

לפרטים ומידע נוסף
https://www.israel-opera.co.il/show/%d7%94%d7%a0%d7%a1%d7%99%d7%9a-%d7%94%d7%a7%d7%98%d7%9f/

קרדיט לאיור:  ריי סימן טוב - מאושר לשימוש ללא תמורה

ג'אז לחג האהבה במגדלה

הקונצרט הבא של "מוזיקה על ים כנרת" במגדלה כבר מעבר לפינה!

הבטיחו את מקומכם בערב הכי תרבותי, מרגש וחגיגי בצפון שלא תרצו להחמיץ. מגדלה גאה להציג ערב חגיגי של תרבות עילית על שפת האגם הלאומי.

הקונצרט הקרוב בסדרת "מוזיקה על ים כנרת" במגדלה מזמין את הקהל לחגוג את חג האהבה במסע מוזיקלי רומנטי בסגנון שנע בין מועדוני הג'אז של ניו יורק לבימות ברודווי, עם הזמרת רויטל רביב וטריו ארי ערב.

לצד רביב יופיעו פסנתרן הג'אז הבינלאומי והמנהל המוזיקלי ארי ערב, נגן הקונטרבס טל פדר והמתופף שי זלמן. יחד הם מגישים מופע עשיר ומרגש המשלב אינטימיות, אלגנטיות וקצב סווינג סוחף.

ג'אז לחג האהבה האהבה במגדלה 

במופע יבוצעו קלאסיקות אהובות ובהן Autumn in New York, Dream a Little Dream of Me, Fly Me to the Moon, I Loves You, Porgy ושירים מאת גרשווין, ברנשטיין, המרשטיין, ז'ובים ואחרים. כל שיר הוא סיפור אהבה קטן, וכל צליל מזמין את הקהל להתרגש ולהתאהב מחדש דרך המוזיקה.

השלווה הקסומה של מגדלה, לצד נופי הכנרת, הפארק הארכיאולוגי והמרכז הרוחני Altum in Duc יוצרים תפאורה מושלמת לערב של ג'אז, אהבה ומוזיקה משובחת.

קרדיט דנה פרידלנדר Dana Friedlander 

מתי: יום חמישי, 30.07, בשעה 18:00
איפה: במרכז הרוחני Duc in Altum במלון מגדלה.
מחיר למכירה מוקדמת: 90 ש"ח לאדם, גמלאי-70 ש"ח, אורח מלון-60 ש"ח.
רכישת כרטיסים ביום המופע בתוספת 10 ₪ לכרטיס.

לכרטיסים: ג'אז לחג האהבה - בסלון

חדש במגדלה - "סימפוניה קולינרית" - בעלות 220 ש"ח לאדם. 

כרטיס המקנה חוויה המשלבת מוזיקה וארוחה באווירה אלגנטית ונינוחה. הכרטיס מקנה: כניסה לקונצרט, ארוחת ערב המוגשת בבופה (המלון אינו כשר)', שולחן שמור במסעדה ושובר למשקה חם (קפה / תה) לשימוש בבר לפני או אחרי הקונצרט.

הזמנה מראש בלבד : 04-6209900
לתוכנית הקונצרטים השנתית ולהזמנת כרטיסים: מלון מגדלה

קרדיט לצילומים: יח"צ, דנה פרידלנדר - התמונות מאושרות לשימוש ללא תמורה

רשות הטבע והגנים השיקה את "הצליל השמיני" במערות הפעמון בבית גוברין

תשכחו מכל מה שידעתם על תערוכות אמנות, ותכינו את עצמכם ל-35 דקות של ניתוק מוחלט מהמציאות בבטן האדמה. כשקירות אבן קדומים פוגשים את המוסיקה של אהוד בנאי, נוצר קסם תת-קרקעי שקשה להסביר במילים. מה קורה כשנכנסים אל תוך "רחם ענק" העשוי מאבן?

האירוע התרבותי המדובר של הקיץ שחייבים ללכת - תערוכת "הצליל השמיני" הופכת את מערות הפעמון לחוויה רב-חושית , מרגשת במיוחד חד פעמית. בלילה, כשהרוח הקרירה מנשבת בין המערות העתיקות, בוקע ממעמקי האדמה של בית גוברין צליל חדש ומכשף.

הצליל השמיני, התערוכה בגן הלאומי בית גוברין צילום - סטודיו 4040  

לראשונה בעיבודים מיוחדים לחלל האבן העצום, שיריו האהובים והמוכרים של אהוד בנאי מקבלים חיים חדשים במיצב אמנות תת-קרקעי מהפנט. אם אתם מחפשים את החוויה התרבותית הכי מקורית, עמוקה ומרהיבה של התקופה הקרובה – כדאי שתשריינו מקום לבית גוברין.

רשות הטבע והגנים השיקה אמש -יום ראשון, את "הצליל השמיני", תערוכת וידאו-ארט המוצגת במערות הפעמון בגן הלאומי בית גוברין. התערוכה, פרי יצירתם של המוזיקאי והיוצר אהוד בנאי ואמן הוידאו-ארט רונן תנחום, מציעה השנה חוויה שונה ויוצאת דופן ביחס לתערוכות שהוצגו במקום בשנים קודמות.  היא משלבת מוזיקה, טקסט ועבודת וידאו שנוצרה במיוחד עבור החלל, ולוקחת את המבקרים למסע רב חושי אל תוך מערות הפעמון.

הצליל השמיני, התערוכה בגן הלאומי בית גוברין צילום - סטודיו 4040  

הצליל השמיני, התערוכה בגן הלאומי בית גוברין צילום - סטודיו 4040 

בנקודת המפגש בין שיריו של המוזיקאי והיוצר אהוד בנאי לבין עבודת הוידאו של אמן הוידאו-ארט רונן תנחום, במערות הפעמון המסתוריות, נפתח שער למסע דמיוני בעקבות הזיכרון הקדום ביותר שלנו, תשעת החודשים ברחם האם. 

במסורות שונות ההיריון מתואר כזמן בו העובר לומד את כל סודות היקום ובשעת הלידה הכל נשכח ממנו. מאותו הרגע, כל מפגש, חלום, התבוננות הם חלק ממסע של היזכרות. 

הצליל השמיני, התערוכה בגן הלאומי בית גוברין צילום - סטודיו 4040 

"הצליל השמיני" מזמינה את המבקרים לשוטט ברחם האדמה ולצאת למסע דמיוני בעקבות אותה תודעה קדומה. פסקול היצירה מורכב משיריו המוכרים של בנאי, רובם בעיבודים חדשים שהוקלטו במיוחד עבור התערוכה ובהם לראשונה גם ביצוע מרגש, לשיר "עטוף ברחמים" שכתב בהשראת בדיקת האולטרה סאונד במהלך ההיריון של ביתו הבכורה. 

לצד הביקור בתערוכה, יוכלו המבקרים להזמין מראש מארזי פיקניק זוגיים או משפחתיים, לאסוף אותם ממרכז השירות עם הגעתם לגן הלאומי בית גוברין וליהנות מהם באזור פיקניק מואר ויפהפה בלב הטבע בסמוך למתחם מערת הפעמון. מארזי הפיקניק משלימים את חוויית הביקור ומאפשרים ליהנות מערב נעים של פיקניק, יין, טבע ותרבות בלב הגן הלאומי בית גוברין.

 מימין - רונן תנחום, אהוד בנאי ורעיה שורקי צילום - סטודיו 4040

המוזיקאי והיוצר, אהוד בנאי: "בביקור הראשון שלי במערה הייתה לי תחושה של מעבר לממד שונה, כמו כניסה אל רחם ענק. הגמרא מספרת שלעובר ברחם אמו יש את התודעה הגבוהה ביותר. חשבתי על זה שאנשים כמו אליהו הנביא ורבי שמעון בר יוחאי חוו חוויות מיסטיות גבוהות דווקא במערה. ומכאן עלה הרעיון ליצור סיפור מסע, בדיבור בצליל ובמראה, על מעברים: מהיריון ללידה, ממציאות לחלום, מהחיים אל מה שמעבר להם, ממעגל של שבעה ימים ושבעה צלילים אל היום השמיני, ואל הצליל השמיני".

אמן הוידאו-ארט, רונן תנחום: "בשבילי היצירה הזו התחילה בכלל מהטקסט של אהוד עוד לפני שהייתי במערה ולפני ששמעתי את המוזיקה. כבר במילים שלו הרגשתי שער לזיכרון ילדות לזמן פנימי ולממד רוחני, וכשנכנסתי למערת הפעמון היה לי ברור שהעבודה צריכה להתמסר לטבע ולאורגניות של החלל. המערה לא הרגישה כמו רקע או מסך אלא כמו מקום חי עם קצב חומר ונשימה משלו ורציתי לבנות מערכת חזותית מבוססת בינה מלאכותית שלא משתלטת על המקום, אלא לומדת להקשיב לו ולהיטמע בו דרך אור דימוי ותנועה. 

הקול של אהוד הוא הלב האנושי של המסע הזה. הזיכרונות, הסיפורים והמוזיקה שלו פותחים בתוך המערה שכבות של חלום אמונה וזמן. מתוך המפגש הזה נולדה עבודה של ארבעים דקות, בין טבע זיכרון ומכונה שבה כל מקרן מחזיק נקודת מבט אחרת וכל המערה הופכת לגוף אחד משתנה".

הצליל השמיני, התערוכה בגן הלאומי בית גוברין צילום - סטודיו 4040  

מנהל הגן הלאומי בית גוברין ומייסד גלריית מערת הפעמון ברשות הטבע והגנים, תומר סרגוסטי:
"התערוכה במערת הפעמון מאפשרת לנו בכל שנה לחשוף את המקום מזווית חדשה ולהעניק למבקרים חוויה המשלבת בין מורשת, טבע ותרבות. "הצליל השמיני" היא תערוכה ייחודית שנבנתה מתוך המפגש של האמנים עם מערת הפעמון ועבור החלל הייחודי שלה. החלל, האקוסטיקה, עבודת הוידאו-ארט והאווירה של המערה מתחברים יחד ומזמינים את הקהל למסע רגשי וחושי בלב אחד מאתרי המורשת המרשימים בישראל. כדי להשלים את חוויית הביקור, ניתן ליהנות גם ממארזי פיקניק מפנקים בהזמנה מראש, המאפשרים לבלות ערב שלם של טבע, תרבות והנאה בלב הנוף הייחודי של הגן הלאומי בית גוברין".

אודות "הצליל השמיני"
התערוכה נולדה מתוך המפגש בין החלל האקוסטי והחזותי המרשים של מערות הפעמון, לבין עולמות התוכן של השניים. בחיבור בין הטקסטים והשירים המוכרים של בנאי לאמנות הווידאו המופשטת של תנחום, נפתח שער למסע דמיוני ומהפנט בעקבות הזיכרון הקדום ביותר של האדם - תשעת החודשים ברחם האם, המרחב שבו נטמן הפוטנציאל לרגשות ולחוויות שילוו אותנו לאורך החיים. המפגש בין המערה הקדומה, המוזיקה והוידאו ארט יוצר כמעין חוויה על טבעית, הנעה בין המוכר לנסתר, בין זיכרון לחלום ובין העולם החיצוני למרחב הפנימי.

 "הצליל השמיני" במערות הפעמון בבית גוברין

"הצליל השמיני", מתייחס אל מה שנמצא מעבר למעגלי הזמן והמוזיקה המוכרים לנו. מעבר לשבעת ימי השבוע ולשבעת התווים. זהו תדר שאוזן האדם אינה מסוגלת לשמוע באופן פיזי, המסמל תודעה נסתרת, זיכרון עמום וקול דממה דקה. המבקרים במערות יוזמנו להיכנס למרחב פנימי שבו החשיכה מוארת מבפנים, מתוך שקט עמוק, שכחה והיזכרות.

עבודת הוידאו של רונן תנחום מתחקה אחר תהליך התהוות זיכרון ורגע השכחה, דימויים מופשטים אשר הופכים בהדרגה לתמונה ולאחר מכן מתפוגגים. השירים והטקסטים של אהוד בנאי נוגעים במסע של העובר כאפשרות לחצות את מרחבי הזמן והמקום, בדומה לחלום. יחד הם יוצרים חוויה חושית ופואטית המבקשת לדמות את השהות במרחב הרחמי: חשיכה מוארת מבפנים, הזנה והגנה, שקט עמוק והקשבה.

"הצליל השמיני" הינה התערוכה השביעית במספר המוצגת במערות הפעמון מאז הפיכתן לחלל תצוגה ייחודי לאמנות עכשווית. גם השנה, המפגש בין המערות הקדומות, התאורה, הסאונד והדימוי הופך את הביקור הלילי במתחם מערות הפעמון לחוויה חד פעמית של טבע, מורשת ותרבות.

הצליל השמיני, התערוכה בגן הלאומי בית גוברין צילום - סטודיו 4040  

הצליל השמיני, התערוכה בגן הלאומי בית גוברין צילום - סטודיו 4040  

התערוכה "הצליל השמיני" תתקיים בגן הלאומי בית גוברין - מתחם מערות הפעמון ותוצג החל מחודש יולי 2026 ועד סוף נובמבר 2026.

התערוכה תוצג בשעות הערב בין השעות 19:00-23:00, כאשר הכניסה האחרונה לאתר בשעה 21:00.
חודש יולי - בימים רביעי, חמישי ומוצאי שבת. (למעט יום רביעי, 22/7 , ערב תשעה באב)
אוגוסט – בימים שלישי, רביעי, חמישי ומוצ"ש וימי שני בשבועיים האחרונים בלבד.
ספטמבר - בימים חמישי, מוצ"ש (מלבד 12.9, 26.9) ובמהלך חול המועד סוכות.
אוקטובר - חמישי ומוצ"ש (מלבד 3.10).
נובמבר - חמישי ומוצ"ש.

הצליל השמיני, התערוכה בגן הלאומי בית גוברין צילום - סטודיו 4040  

השהייה בתערוכה אורכת כ-35 דקות, משך הביקור כולו כולל טיול במערות הפעמון כשעה ורבע.  הטיול בגן הלאומי בשעות החשכה יתאפשר במתחם מערות הפעמון בלבד.

לרכישת כרטיסים יש להיכנס לאתר רשות הטבע והגנים: https://parks.qrd.by/by10a8 

אמנים: אהוד בנאי ורונן תנחום | אוצרת: הילי וורטמן מויאל | ניהול אמנותי: יאיר מוס | ניהול פרויקט: כרמי וורטמן | מנהל הגן הלאומי בית גוברין ומייסד הגלריה: תומר סרגוסטי | צוות ההיגוי, רשות הטבע והגנים: אור כהן, דינה רוזנטל, עמית לבקוב, נעמה דרור ואדר סטולרו מליחי. 

קרדיט צילום תמונות: שי אייזקס, רשות הטבע והגנים או לסטודיו 4040.
סרטון: קרדיט צילום: יונתן בוגר, עריכה: דור רביבו, נמרוד רוזנברג.

התמונות משוחררת מזכויות יוצרים ומאושרת לשימוש בכל מדיה מערכתית.

 

מתחם המוזיאונים באר שבע מציג מקבץ תערוכות חדשות

אם חיפשתם סיבה טובה להדרים בשבוע הקרוב, מתחם המוזיאונים בבאר שבע סידר לכם אותה. משהו חדש ומרגש קורה בין הקירות ההיסטוריים של מוזיאון הנגב לאמנות. המזגנים עובדים, היצירות כבר על הקירות, עגלת הקפה "פטפוט במוזיאון" ממתינה לכם עם מאפים נהדרים, כריכים טעימים,  וכל מה שנשאר זה רק להגיע וליהנות.

 

מוזיאון הנגב מזמין אתכם לחוות אמנות בגובה העיניים
תערוכות חדשות במוזיאון הנגב לאמנות: נופים פתאומיים: ציורי המדבר של צבי מאירוביץ', תיאטרון הטבע של אבישי פלטק, אנה פרומצ'נקו: באר המשאלות. אוצר: רון ברטוֹש.
במוזיאון לתרבות האסלאם ועמי המזרח: תערוכת "מים חיים".

הפתיחה החגיגית תערך: ביום רביעי, 10.6.26, כ"ה בסיוון תשפ״ו, בשעה 18:30.

מתחם המוזיאונים באר שבע מציג ארבע תערוכות חדשות בשני המוזיאונים הפועלים בו: 

מוזיאון באר שבע לאמנות צילום לנה גומון 

במוזיאון הנגב לאמנות יוצגו שלוש תערוכות שבמרכזן היחסים שבין טבע, נוף ואדם: ציורי המדבר של צבי מאירוביץ' מתחילת שנות ה־60, ציוריו של אבישי פלטק מהשנים האחרונות ומיצב הווידאו של אנה פרומצ'נקו, היוצרים יחד מהלך רחב של התבוננות - מן הנוף ככוח ראשוני, דרך הנוף כזירה תיאטרלית, רגשית ואנושית, ועד הנוף כמרחב של השתהות וזיכרון. 

במוזיאון לתרבות האסלאם ועמי המזרח תוצג התערוכה "מים חיים", הבוחנת את מקומם של המים בתרבות, בדת ובחברה המוסלמית — כחומר יומיומי החיוני לקיום וכמטאפורה רבת־פנים של טהרה, שפע וידע.

מאירוביץ 2 באדיבות מוזיאון הנגב לאמנות  

מתחם המוזיאונים באר שבע מציג מקבץ תערוכות חדשות צילום: נדיה היבא

מתחם המוזיאונים באר שבע מציג מקבץ תערוכות חדשות
צילום: נדיה היבא

מתחם המוזיאונים באר שבע . צילום נדיה היבא

נופים פתאומיים: ציורי המדבר של צבי מאירוביץ'

התערוכה נופים פתאומיים, המוקדשת לציורי המִדְבָּר של האמן צבי מאירוביץ' (1911–1974), איש קבוצת אפקים חדשים ומאבות ההפשטה בציור הישראלי.

ציורי המדבר של מאירוביץ', אשר כונו בפיו "נופי סדום", הם פרק יצירה אשר נחשב לאחת מפסגות אמנותו. הציורים נוצרו בראשית שנות ה־60 של המאה ה־20, בזמן ביקוריו של האמן במדבר, בעיקר באזור מצפה רמון וסביבת ים המלח. ואמנם, מאפייני המקום מצאו ביטוי בפלטת הצבעים של ציורים אלה, שכללה: אדום (אדמה, אֱדוֹם), לבן (מלח, רוח), אוֹכֶּר־חום (חול, חום חמסין, אור), שחור (צל) וסגולים וירוקים (מינרלים, ברזל מחומצן).

כאן, אל מול המראות ההיוליים של המדבר, הגיע מאירוביץ' אל דרגת ההפשטה הגבוהה ביותר שציוריו ידעו עד אז, כפי שתיאר במילותיו: "אני כאן מצייר טבע. כאן התשוקה לחזור אל התחושה הראשונית של הראייה. אז באה המערבולת. ובא הצמצום.." חוויית המדבר והתבוננות בתכונות היש והאין של הטבע, שימשו אפוא את מאירוביץ' כמקפצה אל עבר דרגת הפשטה גבוהה יותר מבעבר, ולא פחות מכך, למימוש משאלתו למזג בין ערכיו האוניברסליים של הציור המופשט לבין הערכים הלוקליים של מראה המקום.

אבישי פלטק קרדיט צילום אלעד שריג 

במתחם המוזיאונים באר שבע צילום נדיה היבא

תיאטרון הטבע של אבישי פלטק

תערוכה מוזיאלית ראשונה לאבישי פלטק מציגה מבט מקיף על הנוף המקומי כמרחב תיאטרלי וחי. פלטק הוא צייר נוף, אך בציוריו הנוף אינו נפתח אל האופק הרחוק, אלא מתקרב אל הצופה ומופיע כמעט כדמות. פרח, שיח, עץ, שורת עצים, דחליל, חיית בר, מבנה או פנס - אלה הם גיבורי ציוריו, כאילו היה הנוף דמות והאמן היה צייר דיוקנאות.

בציוריו הנדיבים והמסוגננים ממיר פלטק את תנוחות הטבע לתכונות אנושיות: מחוות, חילופי מבטים ומבעים רגשיים. המזיגה בין אנרגיית החי לבין ממלכת הצומח יוצרת מערכת יחסים אינטימית בין האדם לטבע, ומתוכה נרקמת דרמה -מעין "תיאטרון טבע". 

יצירתו של פלטק מזכירה בשלל צורות את יחסינו המורכבים עם הנוף, ואת חוויותיו מן השנים האחרונות בין שתי פריפריות: ביתו בקיבוץ כברי, שממנו נאלץ להתפנות, והנגב, שבו התחילה המלחמה. במקביל, התערוכה מאתגרת את התפיסות הרווחות של הנוף המקומי באמצעות האנשתו. פלטק בורא טבע הנתפס כישות סובייקטיבית, יחידאית, נוכחת, ערה וחיה - נוף תיאטרלי שממזג מציאות ודמיון. האמן אינו מציע טבע כמפלט או כקישוט, אלא כישות. בתיאטרון הטבע של אבישי פלטק אין תפאורה ניטרלית, אלא נוכחות חיה עם מחוות, מצבים ומצבי תודעה משלה. הנוף חדל מלהיות רקע והופך למפגש אנושי.

באר המשאלות במתחם המוזיאונים בבאר שבע. צילום: נדיה היבא

אנה פרומצ'נקו: באר המשאלות
התערוכה "באר המשאלות" מציגה מיצב המשלב וידאו, סאונד ופיסול, ובמרכזו דימוי הבאר — דימוי הנטוע עמוק במסורת המקראית ובמרחב הארץ־ישראלי. הבאר היא נקודת מפגש בין צורך קיומי למשמעות סמלית: כמקור מים היא מקור חיים, אך היא גם מגלמת את תלות האדם בטבע ואת שבריריות הקיום. ייבושה, סתימתה או הרעלתה הם איום ממשי, במיוחד במרחב המדברי.

כחלל עמוק ונסתר, הבאר עלולה להפוך גם לבור של נפילה, לכידה ומוות, ובה בעת היא מייצגת מרחב פנימי של זיכרון, תת־מודע ורבדי נפש חבויים. מתוך כפל הפנים הזה חוזר בתרבויות שונות הרעיון של "באר משאלות" - מעין שער מטפיזי של תקווה, אמונה וקסם, שבו האדם משליך את כמיהותיו ותפילותיו אל מעבר לנראה ולעכשווי. 

במיצב של פרומצ'נקו מוצבת הבאר כאובייקט פיסולי על רצפת המוזיאון. עבודת הווידאו המשולבת בין אבני הבאר יוצרת אשליה של מים העולים ויורדים באיטיות, בקצב המזכיר נשימה. לצד הבאר מוצב ספסל אבן, המזמין את המבקרים לשבת, להאט ולשהות בחוויה. 

ניתוקה של הבאר מהקשר של שימוש ותועלת מאפשר לה לפעול כמרחב של הרהור: היא אינה עוד יעד לבקשת משאלה, אלא אתר טעון שבו התנועה בין התמלאות להתמעטות מדגישה את המתח שבין תקווה לאובדן ובין נוכחות להיעלמות - כפי שמביעה אחת משורות השיר הנשמעות בלחישה ברקע: "מֵרֹב מַיִם / לֹא רוֹאִים אֶת הַמַּיִם".

מוזיאון האיסלם קרדיט צילום עמית גירון 

באדיבות מוזיאון האיסלם  

 במוזיאון האיסלם - צילום: נדיה היבא

במוזיאון האיסלם. צילום: נדיה היבא

מים חיים
תערוכה חדשה הבוחנת את מקומם הייחודי של המים בתרבות המוסלמית - מחומר גלם יומיומי החיוני לקיום, ועד סמל רב־עוצמה של טהרה, פריון, שפע וידע. באמצעות 14 חפצי עילית נדירים, מציעה התערוכה מבט רחב על האופן שבו מים שוזרים יחד קודש וחול, גוף ונפש, חיי יום־יום ותרבות חצר, ומשמשים נקודת מוצא לדיון בזהות, מרחב, משאבים וקיום משותף.

למים שמור מקום של כבוד במסורת המוסלמית. בקוראן הם מתוארים כמקור כל היצורים החיים, ומיוחסות להם סגולות של טהרה, ריפוי וניקיון. הם מופיעים כמוטיב מרכזי גם בפולקלור ובזרמים האזוטריים, כסמל לידע נשגב וליחסי הגומלין בין הגוף לנפש: כשם שהמים חיוניים לקיום הגשמי, כך הידע חיוני לקיומה של הנפש.

התערוכה "מים חיים" יוצאת מן ההוד והפשטות הגלומים במים - חומר יומיומי חיוני ומטאפורה רבת־פנים - ופורשת דרכם התבוננות מעמיקה בתרבות, בדת ובחברה המוסלמית. בתערוכה מוצגים 14 פריטים ייחודיים מאוספי מוזיאון ישראל, ירושלים ומוזיאון האסלאם יד מאיר, ובהם כתבי יד וחפצי עילית שמקורם בתקופות ובאזורים שונים ברחבי העולם המוסלמי. יחד הם ממחישים כיצד לאורך הדורות היו המים סמל לפריון, שפע והצלחה, הן בתרבות החצר והן בחיי היום־יום.

מעמדם המיוחד של המים בתרבות המוסלמית הושפע במידה רבה מתיאורי גן העדן בקוראן ובפרשנויות השונות לו, שבהם מקורות המים משולים לפנינים ולאבנים טובות המנצנצות ככוכבים בשמי הלילה. בתיאורים אלה, המים אינם רק מרכיב נופי, אלא יסוד חיוני המעצב ומקיים את הגן כולו ומזין את שפע הצמחים ובעלי החיים שבו בחסדי האל. בהשראתם, גם בגנים המלכותיים הפכו בריכות, מזרקות ותעלות נוי לאמצעי מרכזי בארגון המרחב, ושימשו מוקד להתכנסות, אירוח, חגיגות ואירועי חצר. 

חיוניותם של המים לגוף ולנפש מסבירה גם את מקומם המרכזי במרחב הציבורי. הקמת מתקני שתייה ציבוריים וחלוקת מים לכל דורש נתפסו כסמל לנדיבות השליט ולשגשוג חברתי. מנהג זה, המוכר באזורנו כבר מן התקופה הממלוכית, נעשה לאחד ממאפייני המרחב הציבורי גם בתקופה העות׳מאנית. מתקני השתייה והטהרה שהוצבו בכניסה למסגדים ובצמתים מרכזיים - בדומה לבארות ולבורות המים בעבר - היו ועודם אבן שואבת עבור הקהילות החיות סביבם.

החיבור בין נושא התערוכה לחלל המוזיאון מבקש להדהד את התפקיד שמילאו המים במרחב הקהילתי והציבורי, ולהפוך גם את התערוכה עצמה למקום מפגש פתוח ונדיב - כזה המזמין התבוננות, חילופי דעות ושיח משותף.

במוזיאון האיסלם. צילום: נדיה היבא

יעוץ מדעי: ליזה לוריא, אוצרת המחלקה לאמנות וארכאולוגיה אסלאמית במוזיאון ישראל, ירושלים.

עגלת בית קפה - "פטפוט במוזיאון" חדש במתחם
עם פינות ישיבה נוחות ומוצלות. צילום: נדיה היבא

גן הפסלים - גן רמז שבמתחם המוזיאונים. צילום: נדיה היבא

במתחם המוזיאונים תמצאו את:

מוזיאון הנגב לאמנות

מוזיאון לתרבות האסלאם ועמי המזרח

חצר המוזיאונים

גן הפסלים - גן רמז

חצר מופעים ופטיו

מרחב סדנאות חוץ

עגלת בית קפה - "פטפוט במוזיאון" חדש במתחם עם פינות ישיבה נוחות ומוצלות.

מוזיאון הנגב לאמנות  www.negev-museum.org.il
מוזיאון לתרבות האסלאם ועמי המזרח  https://ine-museum.org.il/

שעות פתיחה: ב' ג' ה': 14.00-10.00
ד': 14.00-10.00, 19.00-16.00
ו', ש': 14.00-10.00

קרדיט לצילומים: יח"צ מתחם המוזיאונים באר שבע - התמונות מאושרות לשימוש ללא תמורה, נדיה היבא

חג שבועות ב"בית הצבעים" של האמן הבינ"ל- סאם חלבי בדאלית אל כרמל

השבוע נסעתי לבקר בדאליית אל כרמל בו נמצא "בית הצבעים" של האמן הבינ"ל סאם חלבי . כבר מהצעד הראשון בכניסה לבית המוזיאון, העיניים מסרבות להאמין למראה המפנטז. תשכחו מכל מה שהכרתם על עיצוב בית, כאן מחכה לכם התפרצות הרמונית של צבעים ורגש. זה לא סתם בית, זהו קנבס חי ופועם שתופס  בכל פינה ולא מרפה.

ב"בית הצבעים" של האמן הבינ"ל- סאם חלבי בדאלית אל כרמל

ב"בית הצבעים" של האמן הבינ"ל- סאם חלבי בדאלית אל כרמל

בית הצבעים של סם חלבי הוא יצירת מופת שמותחת את גבולות הדמיון. נדיר למצוא מקום שבו כל פינה מספרת סיפור כל כך חי, עז ומהפנט. סם חלבי הצליח להפוך קירות בטון לחלום אדריכלי משכר חושים. 

בלתי אפשרי להישאר אדישים מול עוצמת היצירה והאופטימיות שנשפכת מכל עבר. המבצר הצבעוני הזה הוא זריקת מרץ טהורה לנשמה והשראה לכל חובב אמנות. כל חדר בבית הוא מסע מרגש אל תוך מוחו של גאון יצירתי.

האמן הבינלאומי סם חלבי בבית הצבעים

במהלך חג השבועות 21-23/5 , יערכו בבית הצבעים, סיורים מודרכים לכל המשפחה, סדנאות חווייתיות בצבע לילדים (מגיל 3) , מייצגים חדשים ובהם משפכי ענק של תקווה מקוביות הרכבה צבעוניות ורכב הקוביות. 

בקומת הגלריה, תוכלו להתרשם, ראשונים, מהיצירות החדשות של האמן שיוצגו בחודשים הקרובים בתערוכות בארץ, באירופה ובארה"ב.

"בית הצבעים" הינו מרכז מבקרים לכל המשפחה, מוזיאון ראשון מסוגו בארץ, גלריית אומנות של האמן הבינלאומי סאם חלבי, הממשיך את האופטימיות המרגשת בציוריו הצבעוניים ובמייצגי הענק שלו בארץ ובעולם. בבית הצבעים ביקרו מעל מיליון איש והוא הפך לאדם הנצפה ביותר, ברשתות החברתיות בישראל, עם מעל שני מילארד צפיות בעולם.

ב"בית הצבעים" של האמן הבינ"ל- סאם חלבי בדאלית אל כרמל

כל קירותיו של "בית הצבעים", המבנה המרהיב, 600 מ', על ארבעת הקומות שלו, נצבעו במשך 9 שנים, על ידי סאם חלבי, בטכניקת השפרצת הצבע הייחודית לו בעולם, במאות גווני צבע של "נירלט" והפכו אותו למעין פסל אדריכלי סביבתי, המוכר כפורץ דרך בעולם האמנות, וכמוהו לא נראה בישראל.

"בית הצבעים" מחבר בין אמנות לחיים עצמם והופך את כל מנעד הרגשות שהאמן חש כחלק מסיפור חייו, למערבולת של צבע ואופטימיות. כל חדרי הבית הפכו מתחמי תצוגה היוצרים מסלול ביקור בלתי נשכח בין כתליו, מייצגים חדשים, חדר קולנוע, משפכי ענק עם קוביות הרכבה צבעוניות של תקווה, רכב עם משפך של קוביות הרכבה צבעוניות שהפך אטרקציה ברחבי הכפר, בית קפה בקומת גן הבית ועוד פעילויות לחג השבועות שיאפשרו חוויה רב חושית מחברת לכל המשפחה.

ב"בית הצבעים" של האמן הבינ"ל- סאם חלבי בדאלית אל כרמל. צילום: נדיה היבא
כל חדרי הבית הפכו מתחמי תצוגה היוצרים מסלול ביקור בלתי נשכח

צילום: נדיה היבא

שבועות של צבע, פריחה,יצירה ותקווה - חוויה משפחתית בבית הצבעים

בחג השבועות 21-23.5, הקהל מוזמן לבית הצבעים בדאלית אל כרמל, לסיורים מודרכים לכל המשפחה, בחדרי הבית השונים, במיצגים החדשים ברחבי הבית ומחוצה לו.

משפחות וילדים מוזמנים להיכנס למרחב פתוח של צבע, יצירה ודמיון שבו ילדים והורים נהנים מחוויה משותפת, כל משפחה בקצב שלה. החוויה מותאמת לילדים מגיל 3 ומעלה, מתאימה גם לסבים ונכדים, ומאפשרת זמן איכות משפחתי מלא השראה. כזה שנשאר הרבה אחרי שהצבע מתייבש.

צילום: נדיה היבא

צילום: נדיה היבא

בית הצבעים פתוח לקהל כל ימות השבוע- ימים א-ה ויום שבת בין 10-16:00. יום ו בין 10-15:00.

הסדנה בצבע האחרונה מתחילת בשעה 14:00
משך הפעילות: כ־60–90 דקות (זרימה חופשית)

הכניסה בהרשמה מראש- http://samhalaby.co.il/ (מספר המקומות מוגבל.

סאם חלבי ב"בית הצבעים" של האמן הבינ"ל בדאלית אל כרמל
צילום: נדיה היבא

מחיר - 45 ₪ לאדם/ כרטיס משפחתי (עד 3 ילדים)- 110 ₪ / מחיר מיוחד לחייל בשרות ולאזרח ותיק- 30 ₪ לאדם. כל החומרים כלולים.

בית הצבעים של סאם חלבי-שכונת חלית עלי, דאלית אל כרמל.
טלפון- 050-2257082 / 052-3635678

Waze אל אלסטח, דאלית אל-כרמל: https://waze.com/ul/hsvbcvwbwq

אינסטגרם @artist_sam_halaby
פייסבוק @artist sam halaby
טיקטוק -@artist.sam.halaby
צבעים- נירלט @nirlat 

ויזואליה- מיצג משפכים צבעוניים – קרדיט צילום-שיאון ניניו Eastside Studio

בית הצבעים- חוויה בצבע לכל המשפחה- קרדיט צילום- אייל חלבי https://youtube.com/watch?v=USLZbwsWztk&feature=shared

סרטון הקמת "בית הצבעים" של האמן הבינ"ל סאם חלבי. קרדיט צילום- אייל חלבי- https://youtu.be/MWyqK_8ack4

הצילומים מאושרים לשימוש ללא תמורה

קרינה לומייר תציג ביריד "צבע טרי"

בלב האנגר התעשייתי של יריד 'צבע טרי' 2026, בין המולת המבקרים לשאון העיר, קארינה לומייר יוצרת אי של שקט פנימי, תערוכת היחיד שלה, LIMINALITY, היא עדות לכוחה המרפא של האמנות בימים של חוסר ודאות.

מי שהחלה לצייר רק בגיל 40 בעקבות רגע של מדיטציה, מגיעה השנה ליריד האמנות הגדול בישראל כמותג בינלאומי: קארינה לומייר מציגה ב'צבע טרי' סדרת עבודות שנולדה מתוך המתח של ימי המלחמה, אך בוחרת להתמקד באור.

קארינה לומייר בסטודיו צילום יחצ 

קארינה לומייר אומנית בעלת שם עולמי תציג בתערוכה צבע טרי בין ה-24-29 ביוני את תערוכת היחיד שלה שנקראת LIMINALITY. קארינה לומייר מציגה שם יצירות שנוצרו ברובן על רקע תקופה רוויית מתח ושבריריות , תקופה של מלחמה, טילים ופחד, מציאות המחלחלת אל תוך הציור ומעצבת שפה חזותית טעונה, רגישה ופתוחה.

לומייר מציירת מתוך אמון בצבע ככלי ביטוי ראשוני. עבודותיה אינן מבקשות להסביר, הן פועלות, זוהרות, פועמות, ומזמינות את הצופה להיכנס למרחב ציורי טעון ומורכב. זהו מופשט הנולד מתוך אינטואיציה וחוויה, שבו הצבע פועל ככוח רגשי וכמרכיב מבני גם יחד.

קארינה לומייר בסטודיו צילום אלה כהן 

הפרקטיקה שלה מתעצבת דרך הקשבה לעצמה, לפני השטח ולמרחבים שאינם ניתנים להגדרה, ומתוכה מתגבשת שפה הנעה בין סוריאליזם לאקספרסיוניזם מופשט. הציור אינו מתאר מציאות, הוא מייצר תנאים לחוויה.

לומייר עובדת באקריליק ומדיה מעורבת, ובונה את הקנבס באמצעות שכבות שקופות המייצרות עומק ואור פנימי. המשטח הציורי נע בין שקיפות להתנגדות, בין חומריות לאור, ומקיים מתח מתמשך בין נראות להיעלמות.

קארינה לומייר צילום יחצ 

הקומפוזיציות אינן מבקשות פתרון ואינן מציעות קריאה חד-משמעית. הן פועלות כאטמוספרות שבהן זיכרון, תשוקה ושינוי מתקיימים במקביל, במצב של התהוות מתמדת.

שיתוף הפעולה עם Serge Tiroche האוצר, מסמן שלב משמעותי בהתפתחות הקריירה של לומייר ומחזק את מיקומה בזירה הישראלית והבינלאומית. עבודותיה הוצגו בירידים, מוזיאונים ותערוכות ברחבי העולם, ונכללות באוספים פרטיים וציבוריים.

ציור של קארינה לומייר צילום יחצ 

בעולמה של לומייר, הצבע נושא עמו אמת רגשית. כאשר עוצמה זו פוגשת נוכחות נשית בלתי מתפשרת, הציור הופך לשדה אנרגטי חי, פתוח ורב-שכבתי.

מידע נוסף:  www.karinalumiere.com

קרדיט לצילומים: יח"צ, אלה כהן - התמונות מאושרות לשימוש ללא תמורה 

בית האמנים ירושלים מציג: הביאנלה הארצית התשיעית לרישום רשמים IX – נשל

הביאנלה הארצית התשיעית לרישום רשמים IX – נשל תוצג בבית האמנים בירושלים . הפתיחה החגיגית תחל במוצאי שבת החל בתאריך 8.11.2025 הנעילה ב-7.2.2026. אוצרת ראשית: טלי בן-נון.

הביאנלה מתפרסת על פני מספר חללים בעיר ירושלים: בבית האמנים ירושלים החל מהשעה 18:30, בבית טיכו, סדנת ההדפס ובגלריה כורש 14 – החל משעה 19:30. 

הכניסה חופשית לתערוכות ולאירועי הביאנלה.

בית האמנים ירושלים מציג: הביאנלה הארצית התשיעית
לרישום רשמים IX – נשל.
צילום: נדיה היבא

בית האמנים ירושלים מציג: הביאנלה הארצית התשיעית
לרישום רשמים IX – נשל.
בבית האומנים תוכלו למצוא את מסעדת מונה המומלצת. צילום: נדיה היבא

הביאנלה הארצית התשיעית לרישום, המתקיימת בחסות ובהפקת בית האמנים ירושלים, ביססה את מעמדה מאז שנת 2001 כמפעל אמנותי מקיף וייחודי. הביאנלה הנוכחית, כקודמותיה מתקיימת כאמור בבית האמנים ובחללי תצוגה נוספים במרכז העיר: גלריה כורש 14, סדנת ההדפס ירושלים ובית טיכו.

בביאנלה, הנושאת את השם "רשמים IX: נֶשֶׁל", מציגים 77 אמנים ואמניות שנבחרו מתוך יותר מ-700 יוצרים שנענו לקול הקורא. האמנים המשתתפים ומאות היצירות המוצגות הם חגיגה מתמשכת של מדיום הרישום על מופעיו הרבים ומציגים את כיווני העשייה העכשווית ברישום.

שהד זועבי, שראשיב, 2025, מגזרות מדבקת טפט. צילום לנה גומון

נושא הביאנלה, "נֶשֶׁל", עוסק בפעולת הרישום דרך מושג ההתנשלות מעולם החי – אחת התופעות המרתקות והמסתוריות בעולם החי, הרגע שבו יצור משיל את עורו הישן כדי לצמוח מחדש. הנשל הוא גם סוף וגם התחלה. באופן דומה, הרישום עצמו נחשב לעיתים כ"התחלה" של יצירה, הסקיצה הראשונית, ולעיתים כ"תוצר סופי" ומוגמר. מושג הנשל מאפשר לאמנים להתבונן בנושאים אקטואליים, רוחניים, אנושיים ופוליטיים דרך הרישום. התערוכות בחללי התצוגה השונים מתייחסות לרעיון זה ומציגות מגוון רחב של עבודות המדגימות את כוחו והרלוונטיות של מדיום הרישום בימינו.

 

לאה אביטל, אנטומיות, 2020-23, שמן על נייר

הביאנלה התשיעית לרישום: נֶשֶׁל - בבית האמנים ירושלים
התערוכה המרכזית בבית האמנים ירושלים נושאת את שם הביאנלה, "נֶשֶׁל", ומתבוננת בסוגת הרישום אל מול תופעת ההתנשלות בממלכת החי – תהליך של השלת מעטה ישן כדי לאפשר גדילה ושינוי צורה. הנשל מסמל אחרית וראשית כאחד; זהו רגע שבו נחתך קו ונפרמת שכבה, והגוף הרישומי נושא עדות לגולמי, ל"טרם היות" שלפני צורה ושם. הרישום נתפס כפעולה אינסטינקטיבית שבה היעדר תכנון, טעויות ומקריות מותירים עקבות של זיכרון על המצע, והופכים חומרי מחשבה חמקמקים לחומר גלם.

מיכאלה מור, ללא כותרת(צבע אדום), 2024, פסטל שמן,
פחם ועפרונות על נייר. צילום: נדיה היבא

רחל פרומקין, קרס מייצב מגזרת נייר-2025. מיצג מחיתוך נייר תלוי בחלל נוצר
במיוחד עבור התערוכה. צילום: נדיה היבא

התערוכה נפרשת על פני כל חללי בית האמנים ונשענת על שלושה מישורים תודעתיים מרכזיים: מוות: עבודות שבהן רישומו של קץ החיים ניכר, ושרידים המעידים על חיוּת שהתקיימה בעבר נחקקים כסימנים מאובנים. המוות מבקש להמשיך ולהתקיים בחפצים, באבנים ובמצבות. יום־יום: רישומים המהווים עקבות של הנפש והשגרה – סקיצות מהירות, יומני רישום ופעולות אקראיות של יד ומחשבה. עבודות אלה מתעדות ומזקקות את כתב היד האישי של האמנים, ומשמשות כמצפן גם עבור אמני פיסול שאינם רישום מובהקים. רוח: עבודות המבקשות להעניק צורה ונוכחות למה שהתקיים ונמוג – סודות, משקעים סמויים ורפאים בלתי נראים. מישור זה מבטא את הצורך האנושי להשהות את המוות ולהחיות זיכרון וחסר.

בנוסף, מרחב "בין לבין" מציג פסלים ואובייקטים הממוקמים על רפסודות כנוודים חסרי בית, ומסמל את המעבר שבין חיים למוות. התערוכה בכללותה שואפת לפתוח צוהר אל הלטנטי והנעלם, ומתקיימת על הגשר המתוח שבין ארס (רעל) לארוס (אהבה), שם מתרחשת פעולת ה"נשל" – גלגול הצורה.

אמנים משתתפים: לאה אביטל, יוחאי אברהמי, מאיה אטון, ניבי אלרואי, גלעד אשרי, שרון אתגר, ניצן בן זימרה, עדן בנט, איתן בן משה, יצחק (איצ'ה) גולומבק, נועה גלזר, פלורה דבורה, יוסף ז'וזף יעקב דדון, דרורה דומיני, יעקב דורצ'ין, עמרי דנינו, שמס הווארי-זועבי, מאשה זוסמן, שהד זועבי, הדס חסיד, שחר יהלום, שי יחזקאלי, רעות ישעיהו, ראובן ישראל, חן כהן, שירי כנעני, אורי כרמלי, דנה לב לבנת, כנרת חיה מקס, הילה טוני נבוק, ענבל ניסים, מורסאן ננדהג'י, פסח סלבוסקי, שי-לי עוזיאל, נעמה עמר-הדני, אלי פטל, דורית פיגוביץ-גודארד, יערה צח, עידית קופסקי, טליה קינן, גבי קריכלי, יוסף קריספל, גלעד רטמן, זמיר שץ.

בבית טיכו | נשל: שברי זיכרון | תערוכת יחיד של יעל עצמוני .
צילום: נדיה היבא

בבית טיכו | נשל: שברי זיכרון | תערוכת יחיד של יעל עצמוני .
צילום: נדיה היבא

בבית טיכו | נשל: שברי זיכרון | תערוכת יחיד של יעל עצמוני , אוצרת: תמנע זליגמן
בבית טיכו מציגה האמנית יעל עצמוני את המיצב "נשל – שברי זיכרון" (אוצרת: תמנע זליגמן). במרכז החלל מוצגות סדרת מפות פורצלן שיצרה עצמוני בעקבות מחקר על תכנית המתאר של מחנה ההשמדה סוביבור, הכוללת גם שרטוט של אביה, ניצול המחנה. מפות אלו עשויות חומר עדין ושביר ומגלמות פרדוקס: חלקן שטוחות ומועדות להישבר, ואחרות מגולגלות וחתומות, כשהמידע מוצפן בהן. הפורצלן השבור משמש כמטאפורה לזיכרון מורש טראומטי, מקוטע ושברירי, להיסטוריות שנקטעו ולחוויית העקירה. 

עבודותיה של עצמוני אינן מתארות את הזיכרון באופן דידקטי, אלא מהדהדות אותו דרך שפה טקטילית, המזמינה את הצופה לחוש את משקלו הרגשי של העבר, ומוכיחה כי ההיסטוריה נשמרת גם בשברים.

שהד זועב 2025, מגזרות מדבקת טפט. צילום: נדיה היבא

יוחאי אברהמי, שתפו היסטוריה - הזדמנות שנייה, 200-2025. קלקר מגולף.
צילום: נדיה היבא

מיאלה מור, ללא כותרת, נולדה מתוך המתח העדין שבין חיים, מוות וזיכרון,
המכרסמים בתוכה מאז איבדה את אחותה ב-7 באוקטובר 2023.
צילום: נדיה היבא

אליה כהן, עננים, בלונים ותריס, רדי מייד, תרסיס צבע על עץ,
תרסיס צבע על תריס  ובטון 2021.
הצגת תריס נגלל שחדל מפעולתו והושלך, ועתה נאסף על ידי האמנית שהפיחה בו חיים חדשים. צילום: נדיה היבא

בסדנת ההדפס | נשל: קליפת הדברים הדוממים והחיים | אוצרת: תמר גיספאן־גרינברג

התערוכה בסדנת ההדפס ירושלים מתמקדת ב"התנשלות" כמטאפורה לפעולת ההדפס עצמה: התהליך שבו לוח ההדפסה, שעליו נוצר הדימוי, הופך ל"נשל" – קליפה ריקה הטעונה בזיכרון לאחר שהיצירה הסופית הועברה לנייר. 

התערוכה מציגה 21 אמניות ואמנים שבוחנים את היחס הטעון שבין הגוף לקליפה העוטפת אותו, ולזו שהושלה. האמנים עוסקים במעטפת הדברים, בין אם מדובר בנשל האנושי דרך זיכרון ופגיעות (כמו בעבודות של מיכאלה מור ורייזל פרצ'ונוק), או ב"קליפת הדברים הדוממים" (כמו איילת השחר כהן, שמפשיטה בניינים מהסביבה, ומיטל כץ מינרבו המציגה אריזות סיגריות כסילואטות של בתים).

העבודות מציגות מגוון מדיומים: החל ממיצבים המשתמשים בחומרים שיצאו משימוש וקיבלו חיים חדשים (כמו תריס נגלל או קרעי עבודות של יאשה יוסף רוזוב), ועד עבודות המתמקדות במרקם של פני השטח של הנייר והעור. באופן מיוחד, מוצגות לוחות תחריט ומשטחי חיתוך עץ – הנשלים שנותרו לאחר ההדפסה – כפריטי אמנות יקרי ערך המכילים את זיכרון הפעולה האמנותית וההתלבטויות שאפפו אותה.

אמנים משתתפים: יעל בורשטיין, נירוואנה דבאח, טמיר חן, כרמית חסין, שאדי טואפרה, אליה כהן, איילת השחר כהן, מיטל כץ-מינרבו, תמר לוינסון, מיכאלה מור, רחל פרומקין, רייזל פרצ'ונוק, יונתן צופי, מוש קאשי, יואב רבן, תמר רודד שבתאי, יאשה יוסף רוזוב, יעל רוכמן, וניה שאוב, עלמה שניאור, דפנה שרתיאל.

נירוונה דבאח, עטופה בתחרה, עיפרון על נייר, 2025. צילום: נדיה היבא
הרישום מתאר רגע בזמן, שבו הדמות המכוסה בבד ריקמה מסורתי,
נוכחת ונעדרת בו זמנית, מתכנסת אל תוך תהליך של שינוי,
כבמעין לידה עצמאית מחדש.

בגלריה כורש 14 | נשל: שארית | אוצרות: דביר שקד, ורד חד(א)ד
התערוכה "שארית" מתמקדת במושג הנשל – מה שנותר מאחור. נשל הנחש, קליפת חיים ישנה, הוא מטאפורה לתיעוד מוחשי של העבר, הצמיחה והטרנספורמציה, המכיל בתוכו הן חוסר נחיצות והן חשיבות תיעודית עצומה. הנשל מתגלם גם בגוף האנושי כצלקות וקמטים, ובחברה כזיכרון קולקטיבי וטראומה. 

האמנים המשתתפים: ביניהם מרים כבסה (המציירת על ספרי אמנות), נגה שץ וטמיר ליכטנברג (במונופרינט חד-פעמי), רויטל לסיק (העוסקת בקילוף עור כמנהג ילדות וזיכרון מיתולוגי), רון אסולין (בפיסול מודולרי המרשם תנועה בחלל) ואחרים המנציחים דרך הרישום רגע, מחשבה או תנועה שהייתה ואיננה, ומציבים את השארית כעדות ייחודית למהלך החיים והזמן.

אמנים משתתפים: מידד אליהו, רון אסולין, אליה בן נר, דועא בסיס, בועז ברקני, יעל יודקוביק, מרים כבסה, טמיר ליכטנברג, רויטל לסיק, גליה הילי פסטרנק, נגה שץ.

לאתר הביאנלה: www.art.org.il

הביאנלה הופקה בסיועם הנדיב של: משרד התרבות והספורט, מנהל התרבות, המחלקה למוזיאונים ולאמנות פלסטית; עיריית ירושלים האגף לתרבות; מועצת הפיס לתרבות ואמנות.

רון אסולין, זהירות כייס 2022. מכנסיים מחוייטים, סקיני ג'ינס,
סיכות, מידות משתנות. צילום: נדיה היבא

נגה שץ, משולשים וריבועים , 2020, הדפס מונוטייפ, דיו על נייר טישו.
צילום: נדיה היבא

ראובן ישראל, אובייקט מתקפל 2019, אלון צבוע וברגי  פליז,
מידות משתנות. צילום: נדיה היבא

דבר האוצרת : טלי בן-נון (אוצרת ראשית)
הביאנלה התשיעית לרישום, נֶשֶׁל, מתבוננת בסוגה הרישומית אל מול תופעת ההתנשלות בממלכת החי. תוך הישענות על שדה נרחב זה ובאמצעות התבוננות פואטית ומטאפורית עליו מבקש המהלך האוצרותי לפנות אל האינסטינקטיבי ולזהות פעולות אמנותיות, שמהותן וערכן הסגולי מתבררים לרוב בדיעבד. היעדר תכנון, טעויות, הכתמות, שיבושים, תאונות ומקריוּת,  כולם מותירים את רישומיהם על המצע כעקבות של זיכרון. נֶשֶׁל שואפת לנכוח בהווה, לזהות את הרגע שבו נחתך קו, נפרמת שכבה, גוף מתרוקן וגורר אחריו אות, סימן, מרקם או דממה.

הפעולה הרישומית היא הלב והראשית של עבודות אמנות רבות. לעיתים היא מאפשרת לתור אחר מה שנמצא ב"טרם היות", בגולמי, לפני צורה ושם. עבור אחד זו עשויה להיות נקודת הסיום, ועבור אחרת – התחלה המעידה על המשך. מהיר וספונטני או קפדני וריאליסטי, הרישום לוחש תמיד את הטיוטה של עצמו. הפעולה הרישומית מספקת לחומרי המחשבה החמקמקים מצע והזדמנות להפוך לחומר גלם, להיחלץ מנוכחות בת־חלוף ולהתמקם כפעולה של הווה מתמשך.

התבוננות ברישום באמצעות מושג הנשל מסיטה את המבט אל שולי הדברים ופותחת צוהר אל הלטנטי והנעלם מן העין, מהלך העשוי לסדוק את הכסות המגינה, החוצצת בין פני הגוף לפנימיותו. בדומה להתנשלות ולעודף החומרי שהיא מייצרת, הפעולה הרישומית ומצעהּ נושאים את עדותם. בעת ובעונה אחת הם אפשרות והתגשמותה, גוף ושארית, פשט ודרש. כמו נשל, הנושא עימו מידע על הגוף שעזב, גם הרישום מסמן, בד בבד, התחלה והצטברות, אובדן וזיכרון, וככזה הוא נפרש על פני המצע כווידוי.

התנשלות היא מן התופעות המרתקות והמסתוריות בעולם החי; אירוע פיזיולוגי מחזורי ורב-שלבי, שרק מעט ממנו מתרחש בגלוי. תופעה זו מזוהה, בעיקר, בקרב פרוקי הרגליים (המערכה הגדולה בממלכת החי), יצורים נטולי שלד פנימי, המתאפיינים בשלד חיצוני קשיח, שתפקידו להגן על האיברים הפנימיים ולתמוך בשרירים. בהיותו נעדר אלסטיות, שלד זה מגביל את צמיחת הגוף, וכתוצאה מכך פרוקי הרגליים מתפתחים בשלבים, בין מחזור התנשלות אחד למשנהו, עד הגעתם לבשלות מינית. לעיתים מלווה ההתנשלות בהוספת איברים, בתיקון מומים או בריפוי פגמים גופניים. בקרב זוחלים (נחשים, לטאות ועוד), שהם בעלי שלד פנימי, מעטה העור הוא שזקוק לחידוש, ומשום כך הם משילים אותו שוב ושוב ומצמיחים אחר במקומו.

תדירותו של תהליך ההתנשלות בעולם החי מושפעת מגורמים רבים, ביניהם המצב הפיזיולוגי, עונות השנה, תנאי מזג האוויר ועוד. מרגע שהחל התהליך, אין דרך חזרה, ובמקרים שבהם תנאי הסביבה אינם מיטיבים עם בעל החיים, הוא עלול להיכלא במעטה הגוף ולמצוא בו את מותו.

נשל הוא אחרית וראשית, סימנו המת של הגוף חי. עד לא מכבר היה חלק בלתי נפרד מגוף, וגם בעת הפרידה, עם התייתרותו, הוא ממשיך לשאת מידע פיזיונומי־פיזיולוגי. עם תום התהליך מצוי הנשל בין פנים לחוץ, בין מוּצקות להיעלמות, על הסף שבין ההיסטוריה לבין מה שטרם התקבע בשפה.

טרנספורמציה ושינוי צורה הם מכוחותיו המניעים של היקום. במטמורפוזות פורש אוֹבִידִיוּס תפיסת עולם שעל פיה דבר אינו קבוע, הכול נזיל. הטבע, היצורים המיתיים, האלים, בני האדם והגורל, כולם כפופים לחוק השינוי. במשפט הפתיחה הוא כותב: "נפשי לוחצת עליי לספר על גופים ששונו לצורות חדשות". הנפש, הישות החמקמקה, היא הדוחקת בגופים, מניעה את הצורה. שינוי הצורה האחת נושא בחובו גם את לידתה של הצורה החדשה. שינוי אינו רק ביטוי לאובדן או לחוסר, אלא גם אפשרות המצביעה על ריבוי, המתקיים בכל ישות סינגולרית. באמצעות תיאורי הטרנספורמציות אובידיוס לא רק מגולל מיתוסים, אלא גם חוקר את גבולות הצורה, הגוף, הזהות והקיום. תנועה דומה מתרחשת גם בשדה הרישומי, שבו חילופי צורה ושינויי מצב צבירה הם, לעיתים, עדות לקשר הסמוי בין גוף לנפש.

התערוכה נפרשת על פני חללי בית האמנים כהתרחשות ריזומטית-דינמית בין אמנים, דימויים, טכניקות, תקופות וטקסטים, ומתגבשת לכדי מבנה־על סמוי, הנשען על שלושה מישורים תודעתיים: מוות, יום־יום ורוח. בין המישורים מתהווים חיבורים גֵּנֵאָלוגיים בין אמנים ואמניות המשתייכים לדורות שונים, וקשרים סמוכים או רחוקים נטווים בין אבות ואימהות לבין צאצאיהם האמנותיים המדומיינים ובין מי שאינם אמני רישום מובהקים לבין אחרים, שהרישום הוא מדיום פעולה עיקרי עבורם.

גלעד רטמן, דמות שעווה, 2024, טפטוף שעווה וערימת קריסטלים.
צילום: נדיה היבא

גלעד אשרי, שדי, 2025, דלת עץ, מבער. צילום: נדיה היבא

מוות
במישור זה נכללות עבודות שרישומו של קץ החיים ניכר בהן. קינות וטקסטים נוכחים כדימויים רעועים של שאריות חיים. שרידים, המעידים על חיוּת ועל חושניות שהתקיימו בעבר, נחקקים כסימנים מאובנים, מהבהבים ממצע הבולע ופולט אותם לסירוגין. עבודות צילום, תחריט ופיסול מתקיימות באיזורי סף, מפרפרות בין הפראי למבוית. המוות תובע את קיומו מן החיים, מבקש להמשיך להתקיים באורגניזם החי שנטש אותו. שאלות של זהות, נוכחות ושייכות מוסיפות להתקיים גם לאחר המוות באובייקטים, על אבנים ועל מצבות.

יום־יום
עקבות הנפש מותירות את רישומן בניירות המוצגים במישור זה. האקראי, האגבי, הרהוט והעמלני, מצטברים לכדי תמונת הווה, הספוג באדי העבר ובאותות של בטרם. חלק מן העבודות מהירות וספונטניות, ומטרתן להחזיק רצף חי של עשייה, בעוד אחרות נעשו בעיתות של הפוגה ושל רפיון. כאטיודים וריטואלים של יום־יום, הרישום מספק מענה מהיר ליד ולמחשבה. יומני רישום ופנקסי סקיצות, שרבוטים מהירים בנסיעות או בחדרי המתנה, חיפושים ראשוניים אחר צורה ועוד, הן פעולות של שגרה אצל אמנים רבים. אף שהן נעשות לעיתים בהיסח הדעת, ואולי משום כך, הן מיטיבות לתעד ולשמר ראיות על מצבי נפש ומזקקות את כתב היד האישי של האמנים.

גם עבור אמנים שעיקר עשייתם הוא פיסול מהווה הרישום ערוץ מחשבה ועבודה אורגני. רישומים אלה מבקשים לחרוג מהגדרתם כ"סקיצה" או כ"מתווה" לפסל. משך הזמן הנדרש לתהליך הפיסולי מוליד באופן ספונטני רישומים, המשמרים רגע קריטי במהלכו, כאלה שאולי לא יזכו להתממש לגוף, ובכל זאת הם כמצפן בדרך.

רוח
העבודות במישור הרוח מבקשות להעניק צורה ונוכחות בזמן הווה למה שהתקיים ונמוג ולהחיות סימנים, עקבות, ומשקעים סמויים. תצורות ומצבי צבירה שונים של דימויים תוחמים חלל שנפער בין חומר להיעדרו. קיומן של העבודות במרחב זה רועד על המצע כשרידי זיכרון. הנסתר המיסטי מוצפן בעבודות כסוד או דוהה חיוור עד לנקודת האפס. רפאים בלתי נראים שנרשמו על מצע נחשפים במישוש, מפתים למגע אנושי העלול לפורר אותם ולהמיתם. הצורך האנושי להשהות את המוות ניכר בחיבור שבין הקונקרטי לחמקמק כנקודת משען, כאפשרות, כתקווה לעכב את היעלמות הגוף ולהחיות זיכרון וחֶסֶר.

בין לבין
בתווך, באין־ מישור, חונות רפסודות שעל סיפונן מתגודדים פסלים ואובייקטים כנוודים חסרי בית. הרפסודות נדמות כלימבו אקלקטי המסמן את המעבר בין חיים ומוות, האוסף לחיקו שאריות, עודפים, חלקי פס ייצור ואובייקטים נוספים. שלמים או מפורקים, תלושים מזמן וממקום קונקרטיים, הם זוכים לגלגול נוסף, היוצק לתוכם צורה וחיים אחרים, חדשים. העבודות במרחב זה נושאות את הפוטנציאל להירפא ושואפות לתיקון. מה שמגיח מהן אינו שפה רהוטה של גוף, אולי רק האפשרות לשוב ולהיות.

עקבות חיה ארסית, המתגלים בשיטוט בטבע, עלולים להקפיא את הדם. המחשבה שהחיה נמצאת בקרבת מקום, ממתינה תחת אבן או נסתרת בשדה, מעוררת פחד מצמית, שבצידו גם ציפייה, סקרנות ותשוקה בלתי רציונלית לפגוש בה, לראות אותה, לגעת בה. על גשר מתוח זה, בפוטנציאל המסוכן שבין אֶרֶס לאֶרוֹס מתרחשת נֶשֶׁל.

לצד ובמקביל לתערוכה המרכזית בבית האמנים ירושלים מוצגות במסגרת הביאנלה שלוש תערוכות נוספות: בבית טיכו, בסדנת ההדפס ירושלים ובגלריה כורש 14. בדרכן אף הן נשענות על רעיון הנשל כמודל למחשבה מטאפורית או קונקרטית, ובאמצעותו הן מבקשות לאפיין דימויים ויזואליים בעלי משקעים רוחניים, פוליטיים, אנושיים ואקטואליים.

קרדיט לצילומים: לנה גומון, יח"צ הביאנלה - התמונות מאושרות לשימוש ללא תמורה. 

נדיה היבא - צילמה בסיור עיתונאים מקדים באתרי התערוכה.