תערוכה המציגה יצירות אמנות של שורדי הנובה WE ARE NOVA

מתוך החושך המוחלט, הם מצאו את האור שוב!!
בואו לראות את התערוכה שמראה איך האמנות ניצחה את הכל. הם שרדו כדי לספר, והם מציירים כדי לחיות. הצצה נדירה אל העולמות הפנימיים של שורדי הנובה, דרך האמנות שלהם.

תערוכת WE ARE NOVA מציגה את האמנות שמחברת בין כאב לתקווה, שבה  שורדי הנובה חושפים את היצירות שנולדו מתוך הרגעים הקשים ביותר. זו לא עוד תערוכת אמנות. זה מסע אל תוך הלב של השורדים.

תערוכת WE ARE NOVA – היצירות של מי שהיו שם וחזרו כדי ליצור. 

לא תוכלו להישאר אדישים, האמנות של שורדי הנובה שתוציא אתכם עם דמעות בעיניים, אבל עם המון תקווה בלב.

ג'סיקה אידוב יצירת אמנות צילום פרטי

אריאל מורסיאנו

 

"עמותת קהילת שבט הנובה" והמועצה האזורית דרום השרון מציגות את WE ARE NOVA, תערוכה של יצירות אמנות של שורדי ושורדות הנובה ומסיבות הדרום, לקראת ציון שלוש שנים לאירועי 7 באוקטובר.

התערוכה תיפתח ביום חמישי, 24 בספטמבר 2026 ותזמין את הציבור לפגוש את עולמם של חברי הקהילה באמצעות יצירות שנולדו מתוך אובדן, הישרדות, זיכרון והתמודדות.

היצירות בתערוכה מציגות פסיפס של קולות ונקודות מבט שונות על החיים מאז אותו בוקר. כל יצירה מביאה עמה סיפור אישי הנוגע בכאב ובשבר, בחיבור המחודש לחיים ובאפשרות ליצור, לשתף ולבנות מחדש. יחד הן יוצרות מרחב של זיכרון, התבוננות, קהילה ותקווה.

את התערוכה יזמה אוצרת התערוכה אורית לוטרינגר בשיתוף "עמותת קהילת שבט הנובה", כחלק מפעילות התרבות והליווי הקהילתי שהיא מקיימת עבור שורדי ושורדות המסיבות, בני משפחותיהם והמשפחות השכולות.

מור לוי אנחנו נובה

שני זילברשטיין, מנהלת תחום התרבות בעמותת קהילת שבט הנובה: "היצירות בתערוכה מאפשרות לשורדי הנובה לספר את סיפורם בדרך אישית, גם במקומות שבהם המילים אינן מספיקות. עבורנו, אמנות היא דרך לתת מקום לכאב ולזיכרון, אבל גם לחיבור, לתקווה ולכוחות שנבנים בתוך הקהילה."

בין יצירות האמנות של שורדי הנובה תוצג יצירת הברזל "מחזיר את השברים" של יוגב ברדק. היצירה מציגה שתי דמויות המחזיקות זו את זו ומעניקה ביטוי חזותי לשבר, לתמיכה ההדדית ולניסיון לחבר מחדש את מה שהתפרק.

יותם סננס ויאיר לוינשטיין צילום ניר דוידסון 

אוצרת התערוכה, אורית לוטרינגר, בחרה להציג יחד יצירות אמנות של שורדי הנובה, שכל אחת מהן נושאת סיפור אישי. החיבור בין העבודות מאפשר מבט רחב על דרכי ההתמודדות השונות ועל מקומה של האמנות בתוך המסע המתמשך של חברי הקהילה.

אושרת גני גונן, ראש מועצה אזורית דרום השרון: "מאחורי כל יצירה בתערוכה הזו יש סיפור, זיכרון, כאב וגם הרבה מאוד חיים. הבחירה לארח את WE ARE NOVA בבית המועצה היא מבחינתנו זכות גדולה לתת מקום לקולות האלה, ליצירה שצמחה מתוך קהילת הנובה ולכוח שיש באמנות לחבר בין אנשים. אני מזמינה את הציבור להגיע, להכיר את העבודות ואת היוצרים שמאחוריהן ולראות איך מתוך השבר צומחים גם חיים, תקווה והמשכיות".

מור לוי אנחנו נובה 

בשעה 20:00 תתקיים עדות אישית של איתמר יוסף, שורד הנובה שניהל את מרחב האמנות בנובה ב-7 לאוקטובר , בו הוא ישתף בסיפורו האישי ובאופן שבו האמנות הפכה עבורו ועבור אחרים למקום של ביטוי, חיבור והתמודדות.

התערוכה תוצג בין ה-24 בספטמבר עד 19 בנובמבר 2026, בלובי היכל התרבות דרום השרון ובמבואת המועצה האזורית דרום השרון.

פתיחה חגיגית: יום חמישי, 24.9.2026, בשעה 19:00. 

עדות אישית של איתמר יוסף בשעה 20:00

ג'סיקה אידוב יצירת אמנות צילום פרטי 

יותם סננס ויאיר לוינשטיין צילום ניר דוידסון 

משך התערוכה: 24.9.2026 עד 19.11.2026 בימים א' עד ה', בשעות 8:00 עד 17:00. ניתן לבקר גם בערבים בהתאם לפעילות היכל התרבות, ובחול המועד סוכות בתיאום מראש.

מקומות התצוגה: לובי היכל התרבות דרום השרון ומבואת המועצה.

https://tribeofnova.org.il/

קרדיט לצילומים: צילומים באדיבות המשתתפים קרדיט על גבי התמונות מאושרות לפרסום

תערוכת חיות בקוביות סוכות 2026 בירושלים!

מה קורה כשפוגשים אריה בגודל אמיתי שעשוי כולו מלגו?
בסוכות הקרוב, תערוכת הלגו הגדולה בעולם מגיעה לבירה, והיא הולכת לסגור לכם פינה לחופש. מתחם סינמה סיטי ירושלים הופך לגן חיות אקזוטי שלא ראיתם כמותו.

תערוכת חיות בקוביות סוכות 2026 בירושלים!
22 בספטמבר 2026 ועד 2 באוקטובר 2026 בירושלים

מחפשים אטרקציה בסוכות שתשאיר גם את הילדים וגם אתכם בשוק? תכירו את הפארק שמציע מתחמי בנייה מטורפים, מציאות מדומה וחיות ענק מקוביות משחק.  התערוכה של שיאן גינס בבנייה בלגו מגיעה למתחם הסינמה סיטי ואתם עומדים להיות חלק מהחוויה!

בסוכות 2026 ייפתח בירושלים פארק פעילויות ייחודי המציע תערוכת מיצגים מרהיבים של חיות אקזוטיות מקוביות והמון מתחמי הרכבה מדליקים מקוביות לגו לכל משפחה ועוד.

22 בספטמבר 2026 ועד 2 באוקטובר 2026 בירושלים

Animal Paradise A4-3

Animal Paradise A4-4

לאור ההצלחה בשנים האחרונות, חוזרת לישראל והפעם לירושלים התערוכה המדהימה בהרכבתו של דאנקן טיטמארש, האמן הבריטי של בניה בלגו (לשעבר) ושיאן גינס משנת 2016 בבניית מיצג קוביות הלגו הגדול בעולם ששיאו טרם נשבר.

התערוכה מגיעה למתחם הסינמה סיטי בירושלים.

Animal Paradise A4-10

Animal Paradise A4-8

תערוכת הקוביות ANIMAL PARADISE כוללת מעל 50 מיצגי חיות שנבנתה בקרוב ל-8,000 שעות הרכבה עם יותר מ-2 מיליון קוביות, יחד עם פארק בניית הקוביות מהגדולים בעולם.

מתחמי בנייה מכל מיני סוגים, קיר גרפיטי, בריכות לגו ודופלו, פינות סלפי מדליקות, קולנוע VR* ועוד! שעות של הנאה והפעילויות מתאימות לכלל הגילאים.

Animal Paradise A4-5

Animal Paradise Facebook-1

שעות הפעילות:
יום חול:  9:00-19:00
שישי וערב חג :  9:00-15:00
שבת:  סגור

כרטיסים בקופות בימות
כל מבקר מגיל שנתיים ומעלה חייב בכרטיס
סוכות כזה של קוביות עוד לא היה!

*הכניסה לסרט VR מגיל 5
*הכניסה לפעילות בסבבים של שעה וחצי

קרדיט לצילומים: יח"צ תערוכת חיות וקוביות - התמונות מאושרות לשימוש ללא תמורה 

החברה לתרבות חולון ומוזיאון העיצוב מציגים תערוכה חדשה: "המעגל"

איפה המעגל שלכם מתחיל ואיפה הוא נגמר? מחפשים את הדבר הבא בעולם העיצוב?

מהו הקונספט המרכזי של התערוכה? האם מדובר בעיצוב אופנה, מיצגים דיגיטליים, או פריטי ריהוט?

המעגל הוא לא רק צורה גיאומטרית, הוא סמל לחיבור, למחזוריות ולתרבות. התערוכה החדשה "המעגל" במוזיאון העיצוב חולון לוקחת את האלמנט האינסופי הזה והופכת אותו למיצג עיצובי ואמנותי שאסור לכם לפספס. התערוכה נפתחה רשמית, והיא הולכת לסובב לכם את הראש!

פביליון אדריכלי המודפס בתלת־ממד מאדמה,
מיצב אור קינטי המדמה את אור השמש, צילום : נדיה היבא

שמלה הצומחת משורשים, מכונית חשמלית מתקפלת, מתקן המפיק מי שתייה מן האוויר, פביליון המודפס בתלת־ממד מאדמה ועבודות שנוצרו מחיידקים, אצות ופטריות – בתערוכה חדשה ורחבת־היקף במוזיאון העיצוב חולון.

אוצרות: טליא ינובר וליאור חרמוני
עוזרת אוצרת: ניבי להבי
ייעוץ מקצועי: יאיר אנגל

פתיחה לקהל הרחב: 10 בספטמבר 2026
נעילה: 30 במרץ 2027

בין המציגים: סטלה מקרטני, אוקי סאטו, ננדו, נאוטו פוקאסאווה, MVRDV, פיטר אופסוויק, ארז נבי פנה, סטודיו מישר־טרקסלר, ניר מאירי, מיטשל יואכים - Terreform ONE , אלברו קטלן דה אוקון, זינה הולוואי, רננה קרבס, מאיה ארזי, מירב גזית, אולגה סטדניוק, תמרה אפרת ושאול כהן.

החברה לתרבות חולון ומוזיאון העיצוב מציגים תערוכה חדשה: "המעגל"
 צילום: נדיה היבא

"המעגל", תערוכה חדשה במוזיאון העיצוב חולון משתרעת על פני חמישה חללי תצוגה והופכת את המוזיאון לסביבה חיה, דינמית ומשתנה. המבקרים מוזמנים להפעיל, לחקור ולפגוש מחקרים מדעיים ופיתוחים טכנולוגים המקבלים ביטוי בחומרים, באובייקטים ובחוויות רב־חושיות. התערוכה נעה בין עיצוב, טבע וטכנולוגיה, ומציעה לדמיין כיצד עשויים להיראות הבית, העיר וחיי היומיום שלנו בעתיד.

התערוכה כוללת עשרות פרויקטים מזירת העיצוב המקומית והבינלאומית, ממגוון תחומים ובהם עיצוב תעשייתי, עיצוב אופנה, תקשורת חזותית ואדריכלות. בנוסף יוצגו פיתוחים של חברות סטארט־אפ בתחום הקליימטק (Climate Tech) ופרויקטים מקוריים שנוצרו במיוחד לתערוכה, בהם עבודות שפותחו בשיתוף פעולה עם מוסדות מחקר ואקדמיה המובילים בישראל: מכון ויצמן, הטכניון ושנקר.

בין הפרויקטים בתערוכה: פביליון אדריכלי המודפס בתלת־ממד מאדמה, מיצב אור קינטי המדמה את אור השמש, מערכות שורשים הופכות לשמלה, סנדלים מצמיגים ממוחזרים, טקסטיל מבוסס אצות, פסל עץ בגודל טבעי של כריש לווייתני באורך שמונה מטרים ומיצב אינטראקטיבי המשלב בין קצב לבו של המבקר לבין תדר אלקטרומגנטי טבעי הנוצר בין פני כדור הארץ לאטמוספירה.

הגישה המעגלית המוצגת בתערוכה מיושמת גם בעיצוב התערוכה עצמה, כאשר מרכיבי התצוגה תוכננו מתוך מחשבה על שימוש חוזר והמשך חיים לאחר נעילתה. תפיסה זו באה לידי ביטוי בבחירת החומרים, המעמדים ואמצעי התצוגה, וכן במערך הגרפי המלווה את התערוכה – מהתוויות ועד לקטלוג.

"המעגל״ בוחנת כיצד אפשר לחשוב מחדש על האופן שבו אנחנו מייצרים, בונים, צורכים וחיים. הטבע מוצג בה כמקור ידע, השראה וחדשנות, והעיצוב ככלי שבאמצעותו אפשר ליצור מערכות חיים מתחדשות ומשגשגות.

בעבודה Rootfull של זינה הולוואי הופכות מערכות שורשים לחומר

שממנו ניתן ליצור פריטי לבוש. צילום: נדיה היבא

מיצב אור קינטי גדול המדמה את חוויית אור השמש המסתנן דרך עלוות עצים.
צילום: נדיה היבא

הגלריה התחתונה – גלריית הפליאה

הגלריה התחתונה עוסקת במערכת היחסים שבין האדם לסביבה החיה, ומציגה עיצוב הפועל בשיתוף עם הטבע ובהשראת התהליכים המתקיימים בו. מתוך ההבנה שכל החיים על פני כדור הארץ שזורים במערכת אחת של קשרים, העבודות בגלריה בוחנות כיצד ניתן לעצב לצד מערכות חיות: ללמוד מתהליכים טבעיים, ליצור עם צמחים, פטריות, חיידקים וחומרים מתכלים, ולתכנן מרחבים שבהם גם יצורים שאינם בני אדם נעשים שותפים בתהליך היצירה.

בין העבודות יוצג בוסתן של עופר אסף ומעבדת MTRL בטכניון, פביליון אדריכלי המודפס בתלת־מימד מאדמה ומשלב בתוכו מקומות מחיה לציפורים ולבעלי חיים נוספים. הפרויקט בוחן כיצד כלים דיגיטליים עכשוויים יכולים לפגוש חומר מקומי ועקרונות של אדריכלות אקולוגית.

לצדו יוצג קומורבי של סטודיו ניר מאירי – מיצב אור קינטי גדול המדמה את חוויית אור השמש המסתנן דרך עלוות עצים. המבקרים מוזמנים להתבונן בתנועה המשתנה של האור ושל ה"עלים", העשויים מחומר BioCir של חברת Balena.

בעבודה Rootfull של זינה הולוואי הופכות מערכות שורשים לחומר שממנו ניתן ליצור פריטי לבוש. ב־דפוסים חיים של תמרה אפרת ושאול כהן, החיידקים אינם רק חומר גלם, אלא שותפים פעילים בתהליך העיצוב, הגדלים ומשתנים יחד עם הדפוסים שהוגדרו עבורם.

הגלריה העליונה – החיים במעגל
הגלריה העליונה עוברת מן העקרונות אל שגרת החיים. העיר מרכזת אנשים, חומרים, אנרגיה, מזון ותשתיות - האופן שבו היא מתוכננת קובע במידה רבה אילו אפשרויות עומדות בפנינו. בין פתרונות שכבר נמצאים בשימוש לבין הצעות לעתיד אפשרי, הגלריה מציעה לראות במעגליות תכונה שניתן להטמיע מראש במוצרים, בשירותים ובמרחבים המעצבים את חיינו. המוצגים בגלריה מציעים דרכים חדשות לנוע בעיר, לרתום שטחים ותשתיות קיימות לייצור מזון ואנרגיה ממקורות מתחדשים, ולצמצם בזבוז של חומרים ומשאבים.

בין המוצגים: קטלוג גגות של משרד האדריכלים MVRDV, המציג עשרות אפשרויות להשמשת גגות העיר לטובת התושבים; פרויקטים ההופכים שאריות מזון, טקסטיל, פלסטיק ופסולת תעשייתית לחומרי גלם חדשים, ובהם סנדלי AKALA העשויים מצמיגים ממוחזרים; ו־טקסים יומיומיים, המציג מגוון מוצרי טואלטיקה והיגיינה מהארץ ומהעולם, המבוססים על גישות עיצוביות שונות ועל מודלים צרכניים חלופיים.

עוד יוצגו טקסטיל וצבענים מבוססי אצות של חברת Algaeing, המדגימים שילוב של חומרים ביולוגיים מתחדשים בעולם האופנה. לצד אלה, הפרויקט האינטראקטיבי היום שבו הפכתי לחרק של PADLab מתחקה אחר נקודת מבטם של יצורים חיים נוספים החולקים איתנו את המרחב.

מעבדת העיצוב – "ים-יבשה"
אוצרת: נועה קרס
פסל עץ באורך שמונה מטרים ובגודל טבעי של כריש לווייתני שעיצב אמנון זילבר, ניצב במרכז מעבדת העיצוב כאשר מסביבו מיצב "איי חול", פרויקט אינטראקטיבי המכניס את חוף הים למרחב הגלריה. מעבדת העיצוב מזמינה להתבונן באוקיינוסים כמערכת חיים מרכזית וחיונית, לבחון את ההשלכות של פסולת הפלסטיק המצטברת בהם ולהכיר אפשרויות פעולה עתידיות ופתרונות קיימים במרחב של התנסות ולמידה הפונה לילדים ולמבוגרים כאחד. האיים הפזורים בחלל מזמינים את המבקרים למשחק של סינון ומיון חלקיקים המדמים מיקרופלסטיק בחופי ישראל.

עוד יוצגו שקית אפרופו וגביע קוטג׳ משנות השמונים, שנמשו מקרקעית ים סוף לאחר ארבעים שנה; פיתוח ישראלי של חברת סולוטום לתחליף פלסטיק מסיס במים; ודוגמאות ליוזמות של ארגוני סביבה בינלאומיים.

פסל עץ באורך שמונה מטרים ובגודל טבעי של כריש לווייתני שעיצב אמנון זילבר,
צילום: נדיה היבא

המסדרון ההיקפי – "חיים חד־פעמיים"
אוצרות: טל בכור וניקול קצב

התערוכה בוחנת את אחד הפרדוקסים המובהקים של תרבות הצריכה העכשווית: מוצרים שנועדו לשימוש קצר מיוצרים מחומרים שאינם מתכלים ונשארים בסביבה במשך עשרות ואף מאות שנים. היא עוקבת אחר המעבר מכלים עמידים ומשימוש חוזר לתרבות הטייק־אווי והחד־פעמיות, ובוחנת כיצד עיצוב יכול לצמצם את הפער בין משך השימוש במוצר לבין חיי החומר שממנו הוא עשוי.

בחלל יוצגו אובייקטים היסטוריים ועכשוויים, עבודות המתייחסות לתרבות הצריכה, לצד פתרונות המבוססים על שימוש חוזר, חומרים מתכלים וחומרי גלם שמקורם בפסולת, ביניהם כוס הקולהאד ההודית העשויה חימר ומתפרקת בחזרה לאדמה; כלי אוכל מעלי עץ הסאל; אריזות מתכלות מאצות; ומערכות רב־פעמיות לכוסות קפה.

החברה לתרבות חולון ומוזיאון העיצוב מציגים תערוכה חדשה: "המעגל"

צילום נדיה היבא

גלריה מרגלית – "באותה פעימה"
אולגה סטדניוק, Pulse Now, 2025

במרכז החלל ניצב מיצב אינטראקטיבי למשתתף יחיד, המזמין כל מבקר לבחון את הקשר בין פעימת הלב הפרטית שלו לבין "דופק" כדור הארץ, באמצעות נתונים הנאספים בזמן אמת ובהם עוצמת קרינת השמש ותהודת שומאן – תדר אלקטרומגנטי טבעי הנוצר בין פני כדור הארץ לאטמוספרה.

המבקר מניח את כף ידו על מרכז המיצב העגול, וחיישן מודד את קצב לבו בזמן אמת. החיבור בין מקורות המידע יוצר הקרנה וסביבה קולית דינמיות, המבטאות את מידת ההתאמה בין פעימת הלב לבין המדדים החיצוניים.

המפגש בין הנתון הגופני האישי לתופעות טבע רחבות מזמין את המבקר לחוות את גופו כחלק ממערכת גדולה, משתנה ומקושרת.

עיבוד סאונד: ניר ג׳יקוב יונסי
בתמיכת: קרן אדמונד דה רוטשילד

החברה לתרבות חולון ומוזיאון העיצוב מציגים תערוכה חדשה: "המעגל" 
צילום: נדיה היבא

המעצבים והמעצבות, היוצרים והיוצרות המשתתפות בתערוכה:
אולגה סטדניוק, אורי שני, יוני פושעט, רמון זרם, איה לצטר, אילון סתת קומבור, אלון סגל, אלברו קטלן דה אוקון, אפרת דוכן, ארז נבי פנה, ענת גלזר ודורון שי - בעלות מלאכה, גלעד רוזנקוף, דנה כהן, דרור תמיר, זינה הולוואי, יובל עיברי וערן עיברי, יוליה סמילנסקי, לילה אגוזי, מאיה ארזי ומירב גזית, מידן לוי ואסתי בראנץ - אנינה, מיטשל יואכים - Terreform ONE, מוחמד שריף, מריה מרפלד, ניר ג׳יקוב יונסי, ניר מאירי, נירית בנימיני בן־מאיר, נמרוד ג׳ק אליעזר ודניאלה רוחס לוי, סטלה מקרטני, סטפן גלאדיו, עופר אסף, עטר ברוש, עתליה בן־חיים, עמית גלעדי, פיטר אופסוויק, קובי ברהד אנג׳ליקה סישף־ורז דניאל דאם־רוסי ובטינה שוואלם, קרולין ראף, רוני יחזקאל, רננה קרבס, שחר קדם, שירה אור וניבי תמיר, שלי בונה, שלי סתת קומבור, תמרה אפרת ושאול כהן, Agustin Otegui Diego Mata ו־Jorge Álvarez / Studio NOS Design, MVRDV, נאוטו פוקאסאווה, ננדו / אוקי סאטו, סטודיו מישר־טרקסלר.

החברות המשתתפות:
Baby Koala, Ecobirdy, Einhorn, Fairphone, HIRO, Huppy, Kai, KitePride,סודהסטרים OrganiCup, Petit Pli, Polybion, TOMGROW TECH, Tony’s Chocolonely, Vollebak, Watergen, Wild, Zero Waste Store.

פרוייקט מיטומבה מירב גזית ואיה ארזי קרדיט צילום ליוצרות 

שי קינן, ראש עיריית חולון ויו״ר דירקטוריון המדיטק:
״אנחנו ממשיכים לממש את המחויבות שלנו להתחדשות התרבות בחולון והשקת התערוכה החדשה היא רגע מרגש במיוחד. ״המעגל״ מחברת בין מעצבים ויוצרים מהארץ ומהעולם לבין מחקר, טכנולוגיה וחדשנות ישראלית, ומנגישה לשוחרות ושוחרי התרבות בחולון ובכל ברחבי ישראל, תערוכה איכותית, מובילה ונגישה, שמאפשרת לנו הזדמנות לראות את העולם מנקודת מבט חדשה.״

אודליה פרידמן, מנכ״לית החברה לפיתוח תרבות חולון:
״אני מאמינה שתפקידו של מוסד תרבות אינו רק להציג יצירה, אלא לפתוח דלת לעולמות חדשים ולחבר בין אנשים, רעיונות וקהלים. ׳המעגל׳ היא תערוכה שיש בה עומק מקצועי ומחקרי, אבל היא קודם כול תערוכה שחווים: רואים, נוגעים, מפעילים ומתפלאים. היא מאפשרת לילדים, למשפחות ולאנשי מקצוע להיפגש באותו חלל עם עיצוב מצוין ועם רעיונות שנוגעים באופן ישיר בדרך שבה אנחנו חיים ובעולם שאנחנו משאירים אחרינו.״

אלון סגל קרדיט צילום אלון סגל 

אוצרות התערוכה:
לירז כהן מרדכי, מ״מ אוצרת מוזיאון העיצוב חולון
״התערוכה מביאה לקדמת הבמה את חזית העיצוב העכשווי ואת האפשרויות הטמונות בו ליצירת עולם מעגלי, אחראי ומקיים יותר. לצד העומק המחקרי והמקצועי שלה, היא נועדה להיות גם נגישה, חווייתית ומעוררת השראה לכל המשפחה.

לאורך כל הדרך קיבלנו החלטה שלא להתפשר: לא רק לדבר על קיימות ומעגליות, אלא ליישם אותן בכל היבט של התערוכה. זו הייתה בחירה מורכבת, פחות נוחה ולעיתים אף פחות כלכלית, אך הייתה לנו מחויבות לכך שגם הדרך שבה התערוכה נוצרת תהיה חלק מהמסר שלה. במובן הזה, תהליך העבודה הוא הצהרה בפני עצמו: כאשר פועלים יחד מתוך חזון משותף, אפשר לחולל שינוי משמעותי. אני גאה במיוחד בחיבור בין יוצרים בינלאומיים, שבחרו גם בתקופה מורכבת זו להציג עבודות במוזיאון, לבין עשרות יוצרים ישראליים, חברות סטארט־אפ ופרויקטים מקוריים שמציגים פתרונות, רעיונות ודמיון לעתיד אחר. המפגש בין מחקר, תעשייה, טכנולוגיה ויצירה הוא בדיוק המקום שבו עיצוב יכול לחולל אימפקט אמיתי.״

לירז כהן מרדכי היא אוצרת, חוקרת ומרצה בתחומי העיצוב, התרבות החומרית והאופנה, ומשמשת אוצרת במוזיאון העיצוב חולון. דוקטורנטית ללימודי תרבות חומרית באוניברסיטה העברית בירושלים ובאוניברסיטת לייפציג, בעלת תואר שני בניהול מותגי אופנה גלובליים מהמכון הטכנולוגי לאופנה FIT בניו יורק ובוגרת תוכנית העמיתים של מרכז השל לקיימות. מרצה וחוקרת זה למעלה מעשור בישראל ובצפון אמריקה. במהלך שהותה בניו יורק ייסדה את קהילת NY Israel Fash & Tech Community, שחיברה בין סטארטאפים ישראליים בתחומי האופנה, הקמעונאות והטכנולוגיה לבין תעשיית האופנה הבינלאומית.

אורי שני קרדיט צילום לאמן  

ליאור חרמוני, אוצרת התערוכה
״האימפקט הסביבתי של עולם העיצוב הטריד אותי מאז ומתמיד, ובשנים שבהן ניהלתי את ספריית החומרים הבנתי עד כמה הבחירה החומרית היא הליבה של מעשה העיצוב. התערוכה קוראת לשנות את ה׳בריף העיצובי׳ המוכר ולעצב מתוך פליאה והשראה מהטבע – מתוך התבוננות על מעגל החיים השלם של המוצר, ולא רק על הפונקציה שלו ברגע השימוש. אם לעולם העיצוב היה חלק ביצירת המציאות הנוכחית, חובתנו לקחת אחריות, לאמץ את הטבע כמעצב־שותף ולהוביל את השינוי.״

ליאור חרמוני היא מעצבת, אוצרת ומנהלת את ספריית החומרים ע״ש אהרון פיינר עדן במוזיאון העיצוב חולון. הספרייה, הכוללת למעלה מאלף חומרים, מחברת בין עיצוב, חדשנות חומרית וטכנולוגיות פורצות דרך, בדגש על עיצוב סביבתי, אקולוגי וכלכלה מעגלית.

חרמוני יזמה את הכנס How To Mend A Future, שעסק בקיימות בעיצוב אופנה וטקסטיל, ואת ההאקתון Overdose, שהתמקד בשימוש חוזר בפסולת. בעלת תואר ראשון בעיצוב תעשייתי מהמכון הטכנולוגי חולון ובוגרת תוכנית העמיתים של מרכז השל ללימודי קיימות.

אולגה סטדניוק_Pulse now_צילום_ דניאל חנוך 

טליא ינובר, אוצרת התערוכה
״הוליווד לימדה אותנו לדמיין אינספור גרסאות של סוף העולם, אבל כמעט לא איך נראה עולם שהיינו באמת רוצים לחיות בו. מול שיח סביבתי שמלא באסונות, מחסור והכחדה, ׳המעגל׳ מזמינה את המבקרים להיכנס לרגע אל תוך עתיד אפשרי, ולראות כיצד עיצוב יכול לחבר בין רעיונות, חומרים וטכנולוגיות שכבר קיימים היום לכדי מציאות אחרת.״

טליא ינובר היא אדריכלית, מעצבת, אוצרת ומרצה במחלקה לארכיטקטורה בבית הספר לעיצוב של אוניברסיטת חיפה. עבודתה בוחנת את הממשקים שבין מרחב, תרבות וטכנולוגיה, תוך התמקדות בסביבות אינטראקטיביות ובפיתוח כלים לדמיון של עתיד טוב יותר. בעלת תואר שני בעיצוב תעשייתי מבצלאל ותואר ראשון בארכיטקטורה מויצו חיפה.

חסויות: מוראל, סודהסטרים
שותפים לתערוכה: צלול, מכון ויצמן למדע, הטכניון ושנקר

החברה לתרבות חולון ומוזיאון העיצוב מציגים תערוכה חדשה: "המעגל" .
צילום: נדיה היבא

מוזיאון העיצוב חולון:
מוזיאון העיצוב חולון הוא מוזיאון העיצוב היחיד בישראל ומדורג בין 15 מוזיאוני העיצוב החשובים בעולם. מאז הקמתו בשנת 2010 אירח למעלה מ־30 תערוכות בינלאומיות וכמיליון מבקרים מהארץ ומהעולם. המוזיאון שוכן במבנה שתכנן האדריכל רון ארד, והוא נכלל ברשימת "פלאי תבל" החדשים בתחום האדריכלות. שש קשתות הפלדה המקיפות אותו הפכו לסימן ההיכר שלו ולביטוי למחויבותה המתמשכת של חולון לקידום התרבות והחינוך בעיר.

המוזיאון מציג תערוכות מתחלפות ורחבות היקף בתחומי העיצוב השונים. אלו בוחנות את שפת העיצוב והשפעתה על התרבות והחברה, ומעניקות למבקרים חוויה עשירה, אינטראקטיבית ומעוררת השראה. לאורך השנים אירח המוזיאון תערוכות אייקוניות שזכו להד בינלאומי: תערוכת המחווה "אלבר אלבז: מפעל החלומות" שהוקדשה למעצב־העל הישראלי, התערוכה "אוכל" שבחנה את מערכת היחסים בין האדם למזונו, תערוכת "אוברדוז" שהעלתה סימני שאלה לגבי מהות הדברים הפשוטים, אלה שאי אפשר להבחין בהם אבל גם לא לחיות בלעדיהם , והתערוכה המוערכת "גיבורות", שהציגה כיצד נשים השתמשו באופנה ובבגדים ככלי להישרדות, לשימור צלם אנוש ולהיאחזות בתקווה במהלך מלחמת העולם השנייה.

בלב המוזיאון פועלת ספריית החומרים ע"ש אהרון פיינר עדן, הלב הפועם של תעשיית העיצוב המקומית. הספרייה משמשת כגשר בין עולם העיצוב התיאורטי לתעשייה המעשית, ומציעה לאדריכלים, מעצבים וסטודנטים מאגר מידע דיגיטלי לצד אלפי דגימות פיזיות של חומרי גלם וטכנולוגיות ייצור מתקדמות (מפולימרים ומתכות ועד לביו־חומרים מבוססי קיימות). השילוב הייחודי בין המבנה החדשני, האוצרות המוקפדת ומרכז הידע הטכנולוגי, הופך את מוזיאון העיצוב חולון למוקד משיכה בינלאומי.

פעילות המוזיאון כוללת גם ימי עיון, סדנאות ושיחי עיצוב לקהל הרחב ולקהילת המעצבים המקומית, ומערך חינוך רחב של סיורים, סדנאות ותוכניות לתלמידים ולקבוצות גיל שונות. הפעילות חושפת את המשתתפים לתהליכי העיצוב, הטכנולוגיה ואופן הייצור, ומעודדת סקרנות, חשיבה יצירתית והבנה של הקשרים שבין עיצוב, סביבה וחברה. השילוב בין המבנה יוצא הדופן, התערוכות המתחלפות, האוסף, הפעילות החינוכית וספריית החומרים הופך את מוזיאון העיצוב חולון למרחב שבו עיצוב אינו מוצג רק כאובייקט אסתטי, אלא ככלי לחשיבה, למחקר וליצירת שינוי.

מוזיאון העיצוב חולון / מדיטק חולון, גולדה מאיר 6, חולון
שעות פתיחה :
שני- 10:00-18:00
שלישי – 10:00-20:00
רביעי- 10:00-18:00
חמישי – 10:00-18:00
שישי- 10:00-14:00
שבת- 10:00-18:00

קרדיט לצילומים: השמות רשומים מתחת לכל צילום. התמונות מאושרות לשימוש ללא תמורה 

רשות הטבע והגנים השיקה את "הצליל השמיני" במערות הפעמון בבית גוברין

תשכחו מכל מה שידעתם על תערוכות אמנות, ותכינו את עצמכם ל-35 דקות של ניתוק מוחלט מהמציאות בבטן האדמה. כשקירות אבן קדומים פוגשים את המוסיקה של אהוד בנאי, נוצר קסם תת-קרקעי שקשה להסביר במילים. מה קורה כשנכנסים אל תוך "רחם ענק" העשוי מאבן?

האירוע התרבותי המדובר של הקיץ שחייבים ללכת - תערוכת "הצליל השמיני" הופכת את מערות הפעמון לחוויה רב-חושית , מרגשת במיוחד חד פעמית. בלילה, כשהרוח הקרירה מנשבת בין המערות העתיקות, בוקע ממעמקי האדמה של בית גוברין צליל חדש ומכשף.

הצליל השמיני, התערוכה בגן הלאומי בית גוברין צילום - סטודיו 4040  

לראשונה בעיבודים מיוחדים לחלל האבן העצום, שיריו האהובים והמוכרים של אהוד בנאי מקבלים חיים חדשים במיצב אמנות תת-קרקעי מהפנט. אם אתם מחפשים את החוויה התרבותית הכי מקורית, עמוקה ומרהיבה של התקופה הקרובה – כדאי שתשריינו מקום לבית גוברין.

רשות הטבע והגנים השיקה אמש -יום ראשון, את "הצליל השמיני", תערוכת וידאו-ארט המוצגת במערות הפעמון בגן הלאומי בית גוברין. התערוכה, פרי יצירתם של המוזיקאי והיוצר אהוד בנאי ואמן הוידאו-ארט רונן תנחום, מציעה השנה חוויה שונה ויוצאת דופן ביחס לתערוכות שהוצגו במקום בשנים קודמות.  היא משלבת מוזיקה, טקסט ועבודת וידאו שנוצרה במיוחד עבור החלל, ולוקחת את המבקרים למסע רב חושי אל תוך מערות הפעמון.

הצליל השמיני, התערוכה בגן הלאומי בית גוברין צילום - סטודיו 4040  

הצליל השמיני, התערוכה בגן הלאומי בית גוברין צילום - סטודיו 4040 

בנקודת המפגש בין שיריו של המוזיקאי והיוצר אהוד בנאי לבין עבודת הוידאו של אמן הוידאו-ארט רונן תנחום, במערות הפעמון המסתוריות, נפתח שער למסע דמיוני בעקבות הזיכרון הקדום ביותר שלנו, תשעת החודשים ברחם האם. 

במסורות שונות ההיריון מתואר כזמן בו העובר לומד את כל סודות היקום ובשעת הלידה הכל נשכח ממנו. מאותו הרגע, כל מפגש, חלום, התבוננות הם חלק ממסע של היזכרות. 

הצליל השמיני, התערוכה בגן הלאומי בית גוברין צילום - סטודיו 4040 

"הצליל השמיני" מזמינה את המבקרים לשוטט ברחם האדמה ולצאת למסע דמיוני בעקבות אותה תודעה קדומה. פסקול היצירה מורכב משיריו המוכרים של בנאי, רובם בעיבודים חדשים שהוקלטו במיוחד עבור התערוכה ובהם לראשונה גם ביצוע מרגש, לשיר "עטוף ברחמים" שכתב בהשראת בדיקת האולטרה סאונד במהלך ההיריון של ביתו הבכורה. 

לצד הביקור בתערוכה, יוכלו המבקרים להזמין מראש מארזי פיקניק זוגיים או משפחתיים, לאסוף אותם ממרכז השירות עם הגעתם לגן הלאומי בית גוברין וליהנות מהם באזור פיקניק מואר ויפהפה בלב הטבע בסמוך למתחם מערת הפעמון. מארזי הפיקניק משלימים את חוויית הביקור ומאפשרים ליהנות מערב נעים של פיקניק, יין, טבע ותרבות בלב הגן הלאומי בית גוברין.

 מימין - רונן תנחום, אהוד בנאי ורעיה שורקי צילום - סטודיו 4040

המוזיקאי והיוצר, אהוד בנאי: "בביקור הראשון שלי במערה הייתה לי תחושה של מעבר לממד שונה, כמו כניסה אל רחם ענק. הגמרא מספרת שלעובר ברחם אמו יש את התודעה הגבוהה ביותר. חשבתי על זה שאנשים כמו אליהו הנביא ורבי שמעון בר יוחאי חוו חוויות מיסטיות גבוהות דווקא במערה. ומכאן עלה הרעיון ליצור סיפור מסע, בדיבור בצליל ובמראה, על מעברים: מהיריון ללידה, ממציאות לחלום, מהחיים אל מה שמעבר להם, ממעגל של שבעה ימים ושבעה צלילים אל היום השמיני, ואל הצליל השמיני".

אמן הוידאו-ארט, רונן תנחום: "בשבילי היצירה הזו התחילה בכלל מהטקסט של אהוד עוד לפני שהייתי במערה ולפני ששמעתי את המוזיקה. כבר במילים שלו הרגשתי שער לזיכרון ילדות לזמן פנימי ולממד רוחני, וכשנכנסתי למערת הפעמון היה לי ברור שהעבודה צריכה להתמסר לטבע ולאורגניות של החלל. המערה לא הרגישה כמו רקע או מסך אלא כמו מקום חי עם קצב חומר ונשימה משלו ורציתי לבנות מערכת חזותית מבוססת בינה מלאכותית שלא משתלטת על המקום, אלא לומדת להקשיב לו ולהיטמע בו דרך אור דימוי ותנועה. 

הקול של אהוד הוא הלב האנושי של המסע הזה. הזיכרונות, הסיפורים והמוזיקה שלו פותחים בתוך המערה שכבות של חלום אמונה וזמן. מתוך המפגש הזה נולדה עבודה של ארבעים דקות, בין טבע זיכרון ומכונה שבה כל מקרן מחזיק נקודת מבט אחרת וכל המערה הופכת לגוף אחד משתנה".

הצליל השמיני, התערוכה בגן הלאומי בית גוברין צילום - סטודיו 4040  

מנהל הגן הלאומי בית גוברין ומייסד גלריית מערת הפעמון ברשות הטבע והגנים, תומר סרגוסטי:
"התערוכה במערת הפעמון מאפשרת לנו בכל שנה לחשוף את המקום מזווית חדשה ולהעניק למבקרים חוויה המשלבת בין מורשת, טבע ותרבות. "הצליל השמיני" היא תערוכה ייחודית שנבנתה מתוך המפגש של האמנים עם מערת הפעמון ועבור החלל הייחודי שלה. החלל, האקוסטיקה, עבודת הוידאו-ארט והאווירה של המערה מתחברים יחד ומזמינים את הקהל למסע רגשי וחושי בלב אחד מאתרי המורשת המרשימים בישראל. כדי להשלים את חוויית הביקור, ניתן ליהנות גם ממארזי פיקניק מפנקים בהזמנה מראש, המאפשרים לבלות ערב שלם של טבע, תרבות והנאה בלב הנוף הייחודי של הגן הלאומי בית גוברין".

אודות "הצליל השמיני"
התערוכה נולדה מתוך המפגש בין החלל האקוסטי והחזותי המרשים של מערות הפעמון, לבין עולמות התוכן של השניים. בחיבור בין הטקסטים והשירים המוכרים של בנאי לאמנות הווידאו המופשטת של תנחום, נפתח שער למסע דמיוני ומהפנט בעקבות הזיכרון הקדום ביותר של האדם - תשעת החודשים ברחם האם, המרחב שבו נטמן הפוטנציאל לרגשות ולחוויות שילוו אותנו לאורך החיים. המפגש בין המערה הקדומה, המוזיקה והוידאו ארט יוצר כמעין חוויה על טבעית, הנעה בין המוכר לנסתר, בין זיכרון לחלום ובין העולם החיצוני למרחב הפנימי.

 "הצליל השמיני" במערות הפעמון בבית גוברין

"הצליל השמיני", מתייחס אל מה שנמצא מעבר למעגלי הזמן והמוזיקה המוכרים לנו. מעבר לשבעת ימי השבוע ולשבעת התווים. זהו תדר שאוזן האדם אינה מסוגלת לשמוע באופן פיזי, המסמל תודעה נסתרת, זיכרון עמום וקול דממה דקה. המבקרים במערות יוזמנו להיכנס למרחב פנימי שבו החשיכה מוארת מבפנים, מתוך שקט עמוק, שכחה והיזכרות.

עבודת הוידאו של רונן תנחום מתחקה אחר תהליך התהוות זיכרון ורגע השכחה, דימויים מופשטים אשר הופכים בהדרגה לתמונה ולאחר מכן מתפוגגים. השירים והטקסטים של אהוד בנאי נוגעים במסע של העובר כאפשרות לחצות את מרחבי הזמן והמקום, בדומה לחלום. יחד הם יוצרים חוויה חושית ופואטית המבקשת לדמות את השהות במרחב הרחמי: חשיכה מוארת מבפנים, הזנה והגנה, שקט עמוק והקשבה.

"הצליל השמיני" הינה התערוכה השביעית במספר המוצגת במערות הפעמון מאז הפיכתן לחלל תצוגה ייחודי לאמנות עכשווית. גם השנה, המפגש בין המערות הקדומות, התאורה, הסאונד והדימוי הופך את הביקור הלילי במתחם מערות הפעמון לחוויה חד פעמית של טבע, מורשת ותרבות.

הצליל השמיני, התערוכה בגן הלאומי בית גוברין צילום - סטודיו 4040  

הצליל השמיני, התערוכה בגן הלאומי בית גוברין צילום - סטודיו 4040  

התערוכה "הצליל השמיני" תתקיים בגן הלאומי בית גוברין - מתחם מערות הפעמון ותוצג החל מחודש יולי 2026 ועד סוף נובמבר 2026.

התערוכה תוצג בשעות הערב בין השעות 19:00-23:00, כאשר הכניסה האחרונה לאתר בשעה 21:00.
חודש יולי - בימים רביעי, חמישי ומוצאי שבת. (למעט יום רביעי, 22/7 , ערב תשעה באב)
אוגוסט – בימים שלישי, רביעי, חמישי ומוצ"ש וימי שני בשבועיים האחרונים בלבד.
ספטמבר - בימים חמישי, מוצ"ש (מלבד 12.9, 26.9) ובמהלך חול המועד סוכות.
אוקטובר - חמישי ומוצ"ש (מלבד 3.10).
נובמבר - חמישי ומוצ"ש.

הצליל השמיני, התערוכה בגן הלאומי בית גוברין צילום - סטודיו 4040  

השהייה בתערוכה אורכת כ-35 דקות, משך הביקור כולו כולל טיול במערות הפעמון כשעה ורבע.  הטיול בגן הלאומי בשעות החשכה יתאפשר במתחם מערות הפעמון בלבד.

לרכישת כרטיסים יש להיכנס לאתר רשות הטבע והגנים: https://parks.qrd.by/by10a8 

אמנים: אהוד בנאי ורונן תנחום | אוצרת: הילי וורטמן מויאל | ניהול אמנותי: יאיר מוס | ניהול פרויקט: כרמי וורטמן | מנהל הגן הלאומי בית גוברין ומייסד הגלריה: תומר סרגוסטי | צוות ההיגוי, רשות הטבע והגנים: אור כהן, דינה רוזנטל, עמית לבקוב, נעמה דרור ואדר סטולרו מליחי. 

קרדיט צילום תמונות: שי אייזקס, רשות הטבע והגנים או לסטודיו 4040.
סרטון: קרדיט צילום: יונתן בוגר, עריכה: דור רביבו, נמרוד רוזנברג.

התמונות משוחררת מזכויות יוצרים ומאושרת לשימוש בכל מדיה מערכתית.

 

קרינה לומייר תציג ביריד "צבע טרי"

בלב האנגר התעשייתי של יריד 'צבע טרי' 2026, בין המולת המבקרים לשאון העיר, קארינה לומייר יוצרת אי של שקט פנימי, תערוכת היחיד שלה, LIMINALITY, היא עדות לכוחה המרפא של האמנות בימים של חוסר ודאות.

מי שהחלה לצייר רק בגיל 40 בעקבות רגע של מדיטציה, מגיעה השנה ליריד האמנות הגדול בישראל כמותג בינלאומי: קארינה לומייר מציגה ב'צבע טרי' סדרת עבודות שנולדה מתוך המתח של ימי המלחמה, אך בוחרת להתמקד באור.

קארינה לומייר בסטודיו צילום יחצ 

קארינה לומייר אומנית בעלת שם עולמי תציג בתערוכה צבע טרי בין ה-24-29 ביוני את תערוכת היחיד שלה שנקראת LIMINALITY. קארינה לומייר מציגה שם יצירות שנוצרו ברובן על רקע תקופה רוויית מתח ושבריריות , תקופה של מלחמה, טילים ופחד, מציאות המחלחלת אל תוך הציור ומעצבת שפה חזותית טעונה, רגישה ופתוחה.

לומייר מציירת מתוך אמון בצבע ככלי ביטוי ראשוני. עבודותיה אינן מבקשות להסביר, הן פועלות, זוהרות, פועמות, ומזמינות את הצופה להיכנס למרחב ציורי טעון ומורכב. זהו מופשט הנולד מתוך אינטואיציה וחוויה, שבו הצבע פועל ככוח רגשי וכמרכיב מבני גם יחד.

קארינה לומייר בסטודיו צילום אלה כהן 

הפרקטיקה שלה מתעצבת דרך הקשבה לעצמה, לפני השטח ולמרחבים שאינם ניתנים להגדרה, ומתוכה מתגבשת שפה הנעה בין סוריאליזם לאקספרסיוניזם מופשט. הציור אינו מתאר מציאות, הוא מייצר תנאים לחוויה.

לומייר עובדת באקריליק ומדיה מעורבת, ובונה את הקנבס באמצעות שכבות שקופות המייצרות עומק ואור פנימי. המשטח הציורי נע בין שקיפות להתנגדות, בין חומריות לאור, ומקיים מתח מתמשך בין נראות להיעלמות.

קארינה לומייר צילום יחצ 

הקומפוזיציות אינן מבקשות פתרון ואינן מציעות קריאה חד-משמעית. הן פועלות כאטמוספרות שבהן זיכרון, תשוקה ושינוי מתקיימים במקביל, במצב של התהוות מתמדת.

שיתוף הפעולה עם Serge Tiroche האוצר, מסמן שלב משמעותי בהתפתחות הקריירה של לומייר ומחזק את מיקומה בזירה הישראלית והבינלאומית. עבודותיה הוצגו בירידים, מוזיאונים ותערוכות ברחבי העולם, ונכללות באוספים פרטיים וציבוריים.

ציור של קארינה לומייר צילום יחצ 

בעולמה של לומייר, הצבע נושא עמו אמת רגשית. כאשר עוצמה זו פוגשת נוכחות נשית בלתי מתפשרת, הציור הופך לשדה אנרגטי חי, פתוח ורב-שכבתי.

מידע נוסף:  www.karinalumiere.com

קרדיט לצילומים: יח"צ, אלה כהן - התמונות מאושרות לשימוש ללא תמורה 

בית האמנים ירושלים מציג: הביאנלה הארצית התשיעית לרישום רשמים IX – נשל

הביאנלה הארצית התשיעית לרישום רשמים IX – נשל תוצג בבית האמנים בירושלים . הפתיחה החגיגית תחל במוצאי שבת החל בתאריך 8.11.2025 הנעילה ב-7.2.2026. אוצרת ראשית: טלי בן-נון.

הביאנלה מתפרסת על פני מספר חללים בעיר ירושלים: בבית האמנים ירושלים החל מהשעה 18:30, בבית טיכו, סדנת ההדפס ובגלריה כורש 14 – החל משעה 19:30. 

הכניסה חופשית לתערוכות ולאירועי הביאנלה.

בית האמנים ירושלים מציג: הביאנלה הארצית התשיעית
לרישום רשמים IX – נשל.
צילום: נדיה היבא

בית האמנים ירושלים מציג: הביאנלה הארצית התשיעית
לרישום רשמים IX – נשל.
בבית האומנים תוכלו למצוא את מסעדת מונה המומלצת. צילום: נדיה היבא

הביאנלה הארצית התשיעית לרישום, המתקיימת בחסות ובהפקת בית האמנים ירושלים, ביססה את מעמדה מאז שנת 2001 כמפעל אמנותי מקיף וייחודי. הביאנלה הנוכחית, כקודמותיה מתקיימת כאמור בבית האמנים ובחללי תצוגה נוספים במרכז העיר: גלריה כורש 14, סדנת ההדפס ירושלים ובית טיכו.

בביאנלה, הנושאת את השם "רשמים IX: נֶשֶׁל", מציגים 77 אמנים ואמניות שנבחרו מתוך יותר מ-700 יוצרים שנענו לקול הקורא. האמנים המשתתפים ומאות היצירות המוצגות הם חגיגה מתמשכת של מדיום הרישום על מופעיו הרבים ומציגים את כיווני העשייה העכשווית ברישום.

שהד זועבי, שראשיב, 2025, מגזרות מדבקת טפט. צילום לנה גומון

נושא הביאנלה, "נֶשֶׁל", עוסק בפעולת הרישום דרך מושג ההתנשלות מעולם החי – אחת התופעות המרתקות והמסתוריות בעולם החי, הרגע שבו יצור משיל את עורו הישן כדי לצמוח מחדש. הנשל הוא גם סוף וגם התחלה. באופן דומה, הרישום עצמו נחשב לעיתים כ"התחלה" של יצירה, הסקיצה הראשונית, ולעיתים כ"תוצר סופי" ומוגמר. מושג הנשל מאפשר לאמנים להתבונן בנושאים אקטואליים, רוחניים, אנושיים ופוליטיים דרך הרישום. התערוכות בחללי התצוגה השונים מתייחסות לרעיון זה ומציגות מגוון רחב של עבודות המדגימות את כוחו והרלוונטיות של מדיום הרישום בימינו.

 

לאה אביטל, אנטומיות, 2020-23, שמן על נייר

הביאנלה התשיעית לרישום: נֶשֶׁל - בבית האמנים ירושלים
התערוכה המרכזית בבית האמנים ירושלים נושאת את שם הביאנלה, "נֶשֶׁל", ומתבוננת בסוגת הרישום אל מול תופעת ההתנשלות בממלכת החי – תהליך של השלת מעטה ישן כדי לאפשר גדילה ושינוי צורה. הנשל מסמל אחרית וראשית כאחד; זהו רגע שבו נחתך קו ונפרמת שכבה, והגוף הרישומי נושא עדות לגולמי, ל"טרם היות" שלפני צורה ושם. הרישום נתפס כפעולה אינסטינקטיבית שבה היעדר תכנון, טעויות ומקריות מותירים עקבות של זיכרון על המצע, והופכים חומרי מחשבה חמקמקים לחומר גלם.

מיכאלה מור, ללא כותרת(צבע אדום), 2024, פסטל שמן,
פחם ועפרונות על נייר. צילום: נדיה היבא

רחל פרומקין, קרס מייצב מגזרת נייר-2025. מיצג מחיתוך נייר תלוי בחלל נוצר
במיוחד עבור התערוכה. צילום: נדיה היבא

התערוכה נפרשת על פני כל חללי בית האמנים ונשענת על שלושה מישורים תודעתיים מרכזיים: מוות: עבודות שבהן רישומו של קץ החיים ניכר, ושרידים המעידים על חיוּת שהתקיימה בעבר נחקקים כסימנים מאובנים. המוות מבקש להמשיך ולהתקיים בחפצים, באבנים ובמצבות. יום־יום: רישומים המהווים עקבות של הנפש והשגרה – סקיצות מהירות, יומני רישום ופעולות אקראיות של יד ומחשבה. עבודות אלה מתעדות ומזקקות את כתב היד האישי של האמנים, ומשמשות כמצפן גם עבור אמני פיסול שאינם רישום מובהקים. רוח: עבודות המבקשות להעניק צורה ונוכחות למה שהתקיים ונמוג – סודות, משקעים סמויים ורפאים בלתי נראים. מישור זה מבטא את הצורך האנושי להשהות את המוות ולהחיות זיכרון וחסר.

בנוסף, מרחב "בין לבין" מציג פסלים ואובייקטים הממוקמים על רפסודות כנוודים חסרי בית, ומסמל את המעבר שבין חיים למוות. התערוכה בכללותה שואפת לפתוח צוהר אל הלטנטי והנעלם, ומתקיימת על הגשר המתוח שבין ארס (רעל) לארוס (אהבה), שם מתרחשת פעולת ה"נשל" – גלגול הצורה.

אמנים משתתפים: לאה אביטל, יוחאי אברהמי, מאיה אטון, ניבי אלרואי, גלעד אשרי, שרון אתגר, ניצן בן זימרה, עדן בנט, איתן בן משה, יצחק (איצ'ה) גולומבק, נועה גלזר, פלורה דבורה, יוסף ז'וזף יעקב דדון, דרורה דומיני, יעקב דורצ'ין, עמרי דנינו, שמס הווארי-זועבי, מאשה זוסמן, שהד זועבי, הדס חסיד, שחר יהלום, שי יחזקאלי, רעות ישעיהו, ראובן ישראל, חן כהן, שירי כנעני, אורי כרמלי, דנה לב לבנת, כנרת חיה מקס, הילה טוני נבוק, ענבל ניסים, מורסאן ננדהג'י, פסח סלבוסקי, שי-לי עוזיאל, נעמה עמר-הדני, אלי פטל, דורית פיגוביץ-גודארד, יערה צח, עידית קופסקי, טליה קינן, גבי קריכלי, יוסף קריספל, גלעד רטמן, זמיר שץ.

בבית טיכו | נשל: שברי זיכרון | תערוכת יחיד של יעל עצמוני .
צילום: נדיה היבא

בבית טיכו | נשל: שברי זיכרון | תערוכת יחיד של יעל עצמוני .
צילום: נדיה היבא

בבית טיכו | נשל: שברי זיכרון | תערוכת יחיד של יעל עצמוני , אוצרת: תמנע זליגמן
בבית טיכו מציגה האמנית יעל עצמוני את המיצב "נשל – שברי זיכרון" (אוצרת: תמנע זליגמן). במרכז החלל מוצגות סדרת מפות פורצלן שיצרה עצמוני בעקבות מחקר על תכנית המתאר של מחנה ההשמדה סוביבור, הכוללת גם שרטוט של אביה, ניצול המחנה. מפות אלו עשויות חומר עדין ושביר ומגלמות פרדוקס: חלקן שטוחות ומועדות להישבר, ואחרות מגולגלות וחתומות, כשהמידע מוצפן בהן. הפורצלן השבור משמש כמטאפורה לזיכרון מורש טראומטי, מקוטע ושברירי, להיסטוריות שנקטעו ולחוויית העקירה. 

עבודותיה של עצמוני אינן מתארות את הזיכרון באופן דידקטי, אלא מהדהדות אותו דרך שפה טקטילית, המזמינה את הצופה לחוש את משקלו הרגשי של העבר, ומוכיחה כי ההיסטוריה נשמרת גם בשברים.

שהד זועב 2025, מגזרות מדבקת טפט. צילום: נדיה היבא

יוחאי אברהמי, שתפו היסטוריה - הזדמנות שנייה, 200-2025. קלקר מגולף.
צילום: נדיה היבא

מיאלה מור, ללא כותרת, נולדה מתוך המתח העדין שבין חיים, מוות וזיכרון,
המכרסמים בתוכה מאז איבדה את אחותה ב-7 באוקטובר 2023.
צילום: נדיה היבא

אליה כהן, עננים, בלונים ותריס, רדי מייד, תרסיס צבע על עץ,
תרסיס צבע על תריס  ובטון 2021.
הצגת תריס נגלל שחדל מפעולתו והושלך, ועתה נאסף על ידי האמנית שהפיחה בו חיים חדשים. צילום: נדיה היבא

בסדנת ההדפס | נשל: קליפת הדברים הדוממים והחיים | אוצרת: תמר גיספאן־גרינברג

התערוכה בסדנת ההדפס ירושלים מתמקדת ב"התנשלות" כמטאפורה לפעולת ההדפס עצמה: התהליך שבו לוח ההדפסה, שעליו נוצר הדימוי, הופך ל"נשל" – קליפה ריקה הטעונה בזיכרון לאחר שהיצירה הסופית הועברה לנייר. 

התערוכה מציגה 21 אמניות ואמנים שבוחנים את היחס הטעון שבין הגוף לקליפה העוטפת אותו, ולזו שהושלה. האמנים עוסקים במעטפת הדברים, בין אם מדובר בנשל האנושי דרך זיכרון ופגיעות (כמו בעבודות של מיכאלה מור ורייזל פרצ'ונוק), או ב"קליפת הדברים הדוממים" (כמו איילת השחר כהן, שמפשיטה בניינים מהסביבה, ומיטל כץ מינרבו המציגה אריזות סיגריות כסילואטות של בתים).

העבודות מציגות מגוון מדיומים: החל ממיצבים המשתמשים בחומרים שיצאו משימוש וקיבלו חיים חדשים (כמו תריס נגלל או קרעי עבודות של יאשה יוסף רוזוב), ועד עבודות המתמקדות במרקם של פני השטח של הנייר והעור. באופן מיוחד, מוצגות לוחות תחריט ומשטחי חיתוך עץ – הנשלים שנותרו לאחר ההדפסה – כפריטי אמנות יקרי ערך המכילים את זיכרון הפעולה האמנותית וההתלבטויות שאפפו אותה.

אמנים משתתפים: יעל בורשטיין, נירוואנה דבאח, טמיר חן, כרמית חסין, שאדי טואפרה, אליה כהן, איילת השחר כהן, מיטל כץ-מינרבו, תמר לוינסון, מיכאלה מור, רחל פרומקין, רייזל פרצ'ונוק, יונתן צופי, מוש קאשי, יואב רבן, תמר רודד שבתאי, יאשה יוסף רוזוב, יעל רוכמן, וניה שאוב, עלמה שניאור, דפנה שרתיאל.

נירוונה דבאח, עטופה בתחרה, עיפרון על נייר, 2025. צילום: נדיה היבא
הרישום מתאר רגע בזמן, שבו הדמות המכוסה בבד ריקמה מסורתי,
נוכחת ונעדרת בו זמנית, מתכנסת אל תוך תהליך של שינוי,
כבמעין לידה עצמאית מחדש.

בגלריה כורש 14 | נשל: שארית | אוצרות: דביר שקד, ורד חד(א)ד
התערוכה "שארית" מתמקדת במושג הנשל – מה שנותר מאחור. נשל הנחש, קליפת חיים ישנה, הוא מטאפורה לתיעוד מוחשי של העבר, הצמיחה והטרנספורמציה, המכיל בתוכו הן חוסר נחיצות והן חשיבות תיעודית עצומה. הנשל מתגלם גם בגוף האנושי כצלקות וקמטים, ובחברה כזיכרון קולקטיבי וטראומה. 

האמנים המשתתפים: ביניהם מרים כבסה (המציירת על ספרי אמנות), נגה שץ וטמיר ליכטנברג (במונופרינט חד-פעמי), רויטל לסיק (העוסקת בקילוף עור כמנהג ילדות וזיכרון מיתולוגי), רון אסולין (בפיסול מודולרי המרשם תנועה בחלל) ואחרים המנציחים דרך הרישום רגע, מחשבה או תנועה שהייתה ואיננה, ומציבים את השארית כעדות ייחודית למהלך החיים והזמן.

אמנים משתתפים: מידד אליהו, רון אסולין, אליה בן נר, דועא בסיס, בועז ברקני, יעל יודקוביק, מרים כבסה, טמיר ליכטנברג, רויטל לסיק, גליה הילי פסטרנק, נגה שץ.

לאתר הביאנלה: www.art.org.il

הביאנלה הופקה בסיועם הנדיב של: משרד התרבות והספורט, מנהל התרבות, המחלקה למוזיאונים ולאמנות פלסטית; עיריית ירושלים האגף לתרבות; מועצת הפיס לתרבות ואמנות.

רון אסולין, זהירות כייס 2022. מכנסיים מחוייטים, סקיני ג'ינס,
סיכות, מידות משתנות. צילום: נדיה היבא

נגה שץ, משולשים וריבועים , 2020, הדפס מונוטייפ, דיו על נייר טישו.
צילום: נדיה היבא

ראובן ישראל, אובייקט מתקפל 2019, אלון צבוע וברגי  פליז,
מידות משתנות. צילום: נדיה היבא

דבר האוצרת : טלי בן-נון (אוצרת ראשית)
הביאנלה התשיעית לרישום, נֶשֶׁל, מתבוננת בסוגה הרישומית אל מול תופעת ההתנשלות בממלכת החי. תוך הישענות על שדה נרחב זה ובאמצעות התבוננות פואטית ומטאפורית עליו מבקש המהלך האוצרותי לפנות אל האינסטינקטיבי ולזהות פעולות אמנותיות, שמהותן וערכן הסגולי מתבררים לרוב בדיעבד. היעדר תכנון, טעויות, הכתמות, שיבושים, תאונות ומקריוּת,  כולם מותירים את רישומיהם על המצע כעקבות של זיכרון. נֶשֶׁל שואפת לנכוח בהווה, לזהות את הרגע שבו נחתך קו, נפרמת שכבה, גוף מתרוקן וגורר אחריו אות, סימן, מרקם או דממה.

הפעולה הרישומית היא הלב והראשית של עבודות אמנות רבות. לעיתים היא מאפשרת לתור אחר מה שנמצא ב"טרם היות", בגולמי, לפני צורה ושם. עבור אחד זו עשויה להיות נקודת הסיום, ועבור אחרת – התחלה המעידה על המשך. מהיר וספונטני או קפדני וריאליסטי, הרישום לוחש תמיד את הטיוטה של עצמו. הפעולה הרישומית מספקת לחומרי המחשבה החמקמקים מצע והזדמנות להפוך לחומר גלם, להיחלץ מנוכחות בת־חלוף ולהתמקם כפעולה של הווה מתמשך.

התבוננות ברישום באמצעות מושג הנשל מסיטה את המבט אל שולי הדברים ופותחת צוהר אל הלטנטי והנעלם מן העין, מהלך העשוי לסדוק את הכסות המגינה, החוצצת בין פני הגוף לפנימיותו. בדומה להתנשלות ולעודף החומרי שהיא מייצרת, הפעולה הרישומית ומצעהּ נושאים את עדותם. בעת ובעונה אחת הם אפשרות והתגשמותה, גוף ושארית, פשט ודרש. כמו נשל, הנושא עימו מידע על הגוף שעזב, גם הרישום מסמן, בד בבד, התחלה והצטברות, אובדן וזיכרון, וככזה הוא נפרש על פני המצע כווידוי.

התנשלות היא מן התופעות המרתקות והמסתוריות בעולם החי; אירוע פיזיולוגי מחזורי ורב-שלבי, שרק מעט ממנו מתרחש בגלוי. תופעה זו מזוהה, בעיקר, בקרב פרוקי הרגליים (המערכה הגדולה בממלכת החי), יצורים נטולי שלד פנימי, המתאפיינים בשלד חיצוני קשיח, שתפקידו להגן על האיברים הפנימיים ולתמוך בשרירים. בהיותו נעדר אלסטיות, שלד זה מגביל את צמיחת הגוף, וכתוצאה מכך פרוקי הרגליים מתפתחים בשלבים, בין מחזור התנשלות אחד למשנהו, עד הגעתם לבשלות מינית. לעיתים מלווה ההתנשלות בהוספת איברים, בתיקון מומים או בריפוי פגמים גופניים. בקרב זוחלים (נחשים, לטאות ועוד), שהם בעלי שלד פנימי, מעטה העור הוא שזקוק לחידוש, ומשום כך הם משילים אותו שוב ושוב ומצמיחים אחר במקומו.

תדירותו של תהליך ההתנשלות בעולם החי מושפעת מגורמים רבים, ביניהם המצב הפיזיולוגי, עונות השנה, תנאי מזג האוויר ועוד. מרגע שהחל התהליך, אין דרך חזרה, ובמקרים שבהם תנאי הסביבה אינם מיטיבים עם בעל החיים, הוא עלול להיכלא במעטה הגוף ולמצוא בו את מותו.

נשל הוא אחרית וראשית, סימנו המת של הגוף חי. עד לא מכבר היה חלק בלתי נפרד מגוף, וגם בעת הפרידה, עם התייתרותו, הוא ממשיך לשאת מידע פיזיונומי־פיזיולוגי. עם תום התהליך מצוי הנשל בין פנים לחוץ, בין מוּצקות להיעלמות, על הסף שבין ההיסטוריה לבין מה שטרם התקבע בשפה.

טרנספורמציה ושינוי צורה הם מכוחותיו המניעים של היקום. במטמורפוזות פורש אוֹבִידִיוּס תפיסת עולם שעל פיה דבר אינו קבוע, הכול נזיל. הטבע, היצורים המיתיים, האלים, בני האדם והגורל, כולם כפופים לחוק השינוי. במשפט הפתיחה הוא כותב: "נפשי לוחצת עליי לספר על גופים ששונו לצורות חדשות". הנפש, הישות החמקמקה, היא הדוחקת בגופים, מניעה את הצורה. שינוי הצורה האחת נושא בחובו גם את לידתה של הצורה החדשה. שינוי אינו רק ביטוי לאובדן או לחוסר, אלא גם אפשרות המצביעה על ריבוי, המתקיים בכל ישות סינגולרית. באמצעות תיאורי הטרנספורמציות אובידיוס לא רק מגולל מיתוסים, אלא גם חוקר את גבולות הצורה, הגוף, הזהות והקיום. תנועה דומה מתרחשת גם בשדה הרישומי, שבו חילופי צורה ושינויי מצב צבירה הם, לעיתים, עדות לקשר הסמוי בין גוף לנפש.

התערוכה נפרשת על פני חללי בית האמנים כהתרחשות ריזומטית-דינמית בין אמנים, דימויים, טכניקות, תקופות וטקסטים, ומתגבשת לכדי מבנה־על סמוי, הנשען על שלושה מישורים תודעתיים: מוות, יום־יום ורוח. בין המישורים מתהווים חיבורים גֵּנֵאָלוגיים בין אמנים ואמניות המשתייכים לדורות שונים, וקשרים סמוכים או רחוקים נטווים בין אבות ואימהות לבין צאצאיהם האמנותיים המדומיינים ובין מי שאינם אמני רישום מובהקים לבין אחרים, שהרישום הוא מדיום פעולה עיקרי עבורם.

גלעד רטמן, דמות שעווה, 2024, טפטוף שעווה וערימת קריסטלים.
צילום: נדיה היבא

גלעד אשרי, שדי, 2025, דלת עץ, מבער. צילום: נדיה היבא

מוות
במישור זה נכללות עבודות שרישומו של קץ החיים ניכר בהן. קינות וטקסטים נוכחים כדימויים רעועים של שאריות חיים. שרידים, המעידים על חיוּת ועל חושניות שהתקיימו בעבר, נחקקים כסימנים מאובנים, מהבהבים ממצע הבולע ופולט אותם לסירוגין. עבודות צילום, תחריט ופיסול מתקיימות באיזורי סף, מפרפרות בין הפראי למבוית. המוות תובע את קיומו מן החיים, מבקש להמשיך להתקיים באורגניזם החי שנטש אותו. שאלות של זהות, נוכחות ושייכות מוסיפות להתקיים גם לאחר המוות באובייקטים, על אבנים ועל מצבות.

יום־יום
עקבות הנפש מותירות את רישומן בניירות המוצגים במישור זה. האקראי, האגבי, הרהוט והעמלני, מצטברים לכדי תמונת הווה, הספוג באדי העבר ובאותות של בטרם. חלק מן העבודות מהירות וספונטניות, ומטרתן להחזיק רצף חי של עשייה, בעוד אחרות נעשו בעיתות של הפוגה ושל רפיון. כאטיודים וריטואלים של יום־יום, הרישום מספק מענה מהיר ליד ולמחשבה. יומני רישום ופנקסי סקיצות, שרבוטים מהירים בנסיעות או בחדרי המתנה, חיפושים ראשוניים אחר צורה ועוד, הן פעולות של שגרה אצל אמנים רבים. אף שהן נעשות לעיתים בהיסח הדעת, ואולי משום כך, הן מיטיבות לתעד ולשמר ראיות על מצבי נפש ומזקקות את כתב היד האישי של האמנים.

גם עבור אמנים שעיקר עשייתם הוא פיסול מהווה הרישום ערוץ מחשבה ועבודה אורגני. רישומים אלה מבקשים לחרוג מהגדרתם כ"סקיצה" או כ"מתווה" לפסל. משך הזמן הנדרש לתהליך הפיסולי מוליד באופן ספונטני רישומים, המשמרים רגע קריטי במהלכו, כאלה שאולי לא יזכו להתממש לגוף, ובכל זאת הם כמצפן בדרך.

רוח
העבודות במישור הרוח מבקשות להעניק צורה ונוכחות בזמן הווה למה שהתקיים ונמוג ולהחיות סימנים, עקבות, ומשקעים סמויים. תצורות ומצבי צבירה שונים של דימויים תוחמים חלל שנפער בין חומר להיעדרו. קיומן של העבודות במרחב זה רועד על המצע כשרידי זיכרון. הנסתר המיסטי מוצפן בעבודות כסוד או דוהה חיוור עד לנקודת האפס. רפאים בלתי נראים שנרשמו על מצע נחשפים במישוש, מפתים למגע אנושי העלול לפורר אותם ולהמיתם. הצורך האנושי להשהות את המוות ניכר בחיבור שבין הקונקרטי לחמקמק כנקודת משען, כאפשרות, כתקווה לעכב את היעלמות הגוף ולהחיות זיכרון וחֶסֶר.

בין לבין
בתווך, באין־ מישור, חונות רפסודות שעל סיפונן מתגודדים פסלים ואובייקטים כנוודים חסרי בית. הרפסודות נדמות כלימבו אקלקטי המסמן את המעבר בין חיים ומוות, האוסף לחיקו שאריות, עודפים, חלקי פס ייצור ואובייקטים נוספים. שלמים או מפורקים, תלושים מזמן וממקום קונקרטיים, הם זוכים לגלגול נוסף, היוצק לתוכם צורה וחיים אחרים, חדשים. העבודות במרחב זה נושאות את הפוטנציאל להירפא ושואפות לתיקון. מה שמגיח מהן אינו שפה רהוטה של גוף, אולי רק האפשרות לשוב ולהיות.

עקבות חיה ארסית, המתגלים בשיטוט בטבע, עלולים להקפיא את הדם. המחשבה שהחיה נמצאת בקרבת מקום, ממתינה תחת אבן או נסתרת בשדה, מעוררת פחד מצמית, שבצידו גם ציפייה, סקרנות ותשוקה בלתי רציונלית לפגוש בה, לראות אותה, לגעת בה. על גשר מתוח זה, בפוטנציאל המסוכן שבין אֶרֶס לאֶרוֹס מתרחשת נֶשֶׁל.

לצד ובמקביל לתערוכה המרכזית בבית האמנים ירושלים מוצגות במסגרת הביאנלה שלוש תערוכות נוספות: בבית טיכו, בסדנת ההדפס ירושלים ובגלריה כורש 14. בדרכן אף הן נשענות על רעיון הנשל כמודל למחשבה מטאפורית או קונקרטית, ובאמצעותו הן מבקשות לאפיין דימויים ויזואליים בעלי משקעים רוחניים, פוליטיים, אנושיים ואקטואליים.

קרדיט לצילומים: לנה גומון, יח"צ הביאנלה - התמונות מאושרות לשימוש ללא תמורה. 

נדיה היבא - צילמה בסיור עיתונאים מקדים באתרי התערוכה.