רשות הטבע והגנים השיקה את "הצליל השמיני" במערות הפעמון בבית גוברין

תשכחו מכל מה שידעתם על תערוכות אמנות, ותכינו את עצמכם ל-35 דקות של ניתוק מוחלט מהמציאות בבטן האדמה. כשקירות אבן קדומים פוגשים את המוסיקה של אהוד בנאי, נוצר קסם תת-קרקעי שקשה להסביר במילים. מה קורה כשנכנסים אל תוך "רחם ענק" העשוי מאבן?

האירוע התרבותי המדובר של הקיץ שחייבים ללכת - תערוכת "הצליל השמיני" הופכת את מערות הפעמון לחוויה רב-חושית , מרגשת במיוחד חד פעמית. בלילה, כשהרוח הקרירה מנשבת בין המערות העתיקות, בוקע ממעמקי האדמה של בית גוברין צליל חדש ומכשף.

הצליל השמיני, התערוכה בגן הלאומי בית גוברין צילום - סטודיו 4040  

לראשונה בעיבודים מיוחדים לחלל האבן העצום, שיריו האהובים והמוכרים של אהוד בנאי מקבלים חיים חדשים במיצב אמנות תת-קרקעי מהפנט. אם אתם מחפשים את החוויה התרבותית הכי מקורית, עמוקה ומרהיבה של התקופה הקרובה – כדאי שתשריינו מקום לבית גוברין.

רשות הטבע והגנים השיקה אמש -יום ראשון, את "הצליל השמיני", תערוכת וידאו-ארט המוצגת במערות הפעמון בגן הלאומי בית גוברין. התערוכה, פרי יצירתם של המוזיקאי והיוצר אהוד בנאי ואמן הוידאו-ארט רונן תנחום, מציעה השנה חוויה שונה ויוצאת דופן ביחס לתערוכות שהוצגו במקום בשנים קודמות.  היא משלבת מוזיקה, טקסט ועבודת וידאו שנוצרה במיוחד עבור החלל, ולוקחת את המבקרים למסע רב חושי אל תוך מערות הפעמון.

הצליל השמיני, התערוכה בגן הלאומי בית גוברין צילום - סטודיו 4040  

הצליל השמיני, התערוכה בגן הלאומי בית גוברין צילום - סטודיו 4040 

בנקודת המפגש בין שיריו של המוזיקאי והיוצר אהוד בנאי לבין עבודת הוידאו של אמן הוידאו-ארט רונן תנחום, במערות הפעמון המסתוריות, נפתח שער למסע דמיוני בעקבות הזיכרון הקדום ביותר שלנו, תשעת החודשים ברחם האם. 

במסורות שונות ההיריון מתואר כזמן בו העובר לומד את כל סודות היקום ובשעת הלידה הכל נשכח ממנו. מאותו הרגע, כל מפגש, חלום, התבוננות הם חלק ממסע של היזכרות. 

הצליל השמיני, התערוכה בגן הלאומי בית גוברין צילום - סטודיו 4040 

"הצליל השמיני" מזמינה את המבקרים לשוטט ברחם האדמה ולצאת למסע דמיוני בעקבות אותה תודעה קדומה. פסקול היצירה מורכב משיריו המוכרים של בנאי, רובם בעיבודים חדשים שהוקלטו במיוחד עבור התערוכה ובהם לראשונה גם ביצוע מרגש, לשיר "עטוף ברחמים" שכתב בהשראת בדיקת האולטרה סאונד במהלך ההיריון של ביתו הבכורה. 

לצד הביקור בתערוכה, יוכלו המבקרים להזמין מראש מארזי פיקניק זוגיים או משפחתיים, לאסוף אותם ממרכז השירות עם הגעתם לגן הלאומי בית גוברין וליהנות מהם באזור פיקניק מואר ויפהפה בלב הטבע בסמוך למתחם מערת הפעמון. מארזי הפיקניק משלימים את חוויית הביקור ומאפשרים ליהנות מערב נעים של פיקניק, יין, טבע ותרבות בלב הגן הלאומי בית גוברין.

 מימין - רונן תנחום, אהוד בנאי ורעיה שורקי צילום - סטודיו 4040

המוזיקאי והיוצר, אהוד בנאי: "בביקור הראשון שלי במערה הייתה לי תחושה של מעבר לממד שונה, כמו כניסה אל רחם ענק. הגמרא מספרת שלעובר ברחם אמו יש את התודעה הגבוהה ביותר. חשבתי על זה שאנשים כמו אליהו הנביא ורבי שמעון בר יוחאי חוו חוויות מיסטיות גבוהות דווקא במערה. ומכאן עלה הרעיון ליצור סיפור מסע, בדיבור בצליל ובמראה, על מעברים: מהיריון ללידה, ממציאות לחלום, מהחיים אל מה שמעבר להם, ממעגל של שבעה ימים ושבעה צלילים אל היום השמיני, ואל הצליל השמיני".

אמן הוידאו-ארט, רונן תנחום: "בשבילי היצירה הזו התחילה בכלל מהטקסט של אהוד עוד לפני שהייתי במערה ולפני ששמעתי את המוזיקה. כבר במילים שלו הרגשתי שער לזיכרון ילדות לזמן פנימי ולממד רוחני, וכשנכנסתי למערת הפעמון היה לי ברור שהעבודה צריכה להתמסר לטבע ולאורגניות של החלל. המערה לא הרגישה כמו רקע או מסך אלא כמו מקום חי עם קצב חומר ונשימה משלו ורציתי לבנות מערכת חזותית מבוססת בינה מלאכותית שלא משתלטת על המקום, אלא לומדת להקשיב לו ולהיטמע בו דרך אור דימוי ותנועה. 

הקול של אהוד הוא הלב האנושי של המסע הזה. הזיכרונות, הסיפורים והמוזיקה שלו פותחים בתוך המערה שכבות של חלום אמונה וזמן. מתוך המפגש הזה נולדה עבודה של ארבעים דקות, בין טבע זיכרון ומכונה שבה כל מקרן מחזיק נקודת מבט אחרת וכל המערה הופכת לגוף אחד משתנה".

הצליל השמיני, התערוכה בגן הלאומי בית גוברין צילום - סטודיו 4040  

מנהל הגן הלאומי בית גוברין ומייסד גלריית מערת הפעמון ברשות הטבע והגנים, תומר סרגוסטי:
"התערוכה במערת הפעמון מאפשרת לנו בכל שנה לחשוף את המקום מזווית חדשה ולהעניק למבקרים חוויה המשלבת בין מורשת, טבע ותרבות. "הצליל השמיני" היא תערוכה ייחודית שנבנתה מתוך המפגש של האמנים עם מערת הפעמון ועבור החלל הייחודי שלה. החלל, האקוסטיקה, עבודת הוידאו-ארט והאווירה של המערה מתחברים יחד ומזמינים את הקהל למסע רגשי וחושי בלב אחד מאתרי המורשת המרשימים בישראל. כדי להשלים את חוויית הביקור, ניתן ליהנות גם ממארזי פיקניק מפנקים בהזמנה מראש, המאפשרים לבלות ערב שלם של טבע, תרבות והנאה בלב הנוף הייחודי של הגן הלאומי בית גוברין".

אודות "הצליל השמיני"
התערוכה נולדה מתוך המפגש בין החלל האקוסטי והחזותי המרשים של מערות הפעמון, לבין עולמות התוכן של השניים. בחיבור בין הטקסטים והשירים המוכרים של בנאי לאמנות הווידאו המופשטת של תנחום, נפתח שער למסע דמיוני ומהפנט בעקבות הזיכרון הקדום ביותר של האדם - תשעת החודשים ברחם האם, המרחב שבו נטמן הפוטנציאל לרגשות ולחוויות שילוו אותנו לאורך החיים. המפגש בין המערה הקדומה, המוזיקה והוידאו ארט יוצר כמעין חוויה על טבעית, הנעה בין המוכר לנסתר, בין זיכרון לחלום ובין העולם החיצוני למרחב הפנימי.

 "הצליל השמיני" במערות הפעמון בבית גוברין

"הצליל השמיני", מתייחס אל מה שנמצא מעבר למעגלי הזמן והמוזיקה המוכרים לנו. מעבר לשבעת ימי השבוע ולשבעת התווים. זהו תדר שאוזן האדם אינה מסוגלת לשמוע באופן פיזי, המסמל תודעה נסתרת, זיכרון עמום וקול דממה דקה. המבקרים במערות יוזמנו להיכנס למרחב פנימי שבו החשיכה מוארת מבפנים, מתוך שקט עמוק, שכחה והיזכרות.

עבודת הוידאו של רונן תנחום מתחקה אחר תהליך התהוות זיכרון ורגע השכחה, דימויים מופשטים אשר הופכים בהדרגה לתמונה ולאחר מכן מתפוגגים. השירים והטקסטים של אהוד בנאי נוגעים במסע של העובר כאפשרות לחצות את מרחבי הזמן והמקום, בדומה לחלום. יחד הם יוצרים חוויה חושית ופואטית המבקשת לדמות את השהות במרחב הרחמי: חשיכה מוארת מבפנים, הזנה והגנה, שקט עמוק והקשבה.

"הצליל השמיני" הינה התערוכה השביעית במספר המוצגת במערות הפעמון מאז הפיכתן לחלל תצוגה ייחודי לאמנות עכשווית. גם השנה, המפגש בין המערות הקדומות, התאורה, הסאונד והדימוי הופך את הביקור הלילי במתחם מערות הפעמון לחוויה חד פעמית של טבע, מורשת ותרבות.

הצליל השמיני, התערוכה בגן הלאומי בית גוברין צילום - סטודיו 4040  

הצליל השמיני, התערוכה בגן הלאומי בית גוברין צילום - סטודיו 4040  

התערוכה "הצליל השמיני" תתקיים בגן הלאומי בית גוברין - מתחם מערות הפעמון ותוצג החל מחודש יולי 2026 ועד סוף נובמבר 2026.

התערוכה תוצג בשעות הערב בין השעות 19:00-23:00, כאשר הכניסה האחרונה לאתר בשעה 21:00.
חודש יולי - בימים רביעי, חמישי ומוצאי שבת. (למעט יום רביעי, 22/7 , ערב תשעה באב)
אוגוסט – בימים שלישי, רביעי, חמישי ומוצ"ש וימי שני בשבועיים האחרונים בלבד.
ספטמבר - בימים חמישי, מוצ"ש (מלבד 12.9, 26.9) ובמהלך חול המועד סוכות.
אוקטובר - חמישי ומוצ"ש (מלבד 3.10).
נובמבר - חמישי ומוצ"ש.

הצליל השמיני, התערוכה בגן הלאומי בית גוברין צילום - סטודיו 4040  

השהייה בתערוכה אורכת כ-35 דקות, משך הביקור כולו כולל טיול במערות הפעמון כשעה ורבע.  הטיול בגן הלאומי בשעות החשכה יתאפשר במתחם מערות הפעמון בלבד.

לרכישת כרטיסים יש להיכנס לאתר רשות הטבע והגנים: https://parks.qrd.by/by10a8 

אמנים: אהוד בנאי ורונן תנחום | אוצרת: הילי וורטמן מויאל | ניהול אמנותי: יאיר מוס | ניהול פרויקט: כרמי וורטמן | מנהל הגן הלאומי בית גוברין ומייסד הגלריה: תומר סרגוסטי | צוות ההיגוי, רשות הטבע והגנים: אור כהן, דינה רוזנטל, עמית לבקוב, נעמה דרור ואדר סטולרו מליחי. 

קרדיט צילום תמונות: שי אייזקס, רשות הטבע והגנים או לסטודיו 4040.
סרטון: קרדיט צילום: יונתן בוגר, עריכה: דור רביבו, נמרוד רוזנברג.

התמונות משוחררת מזכויות יוצרים ומאושרת לשימוש בכל מדיה מערכתית.

 

קרינה לומייר תציג ביריד "צבע טרי"

בלב האנגר התעשייתי של יריד 'צבע טרי' 2026, בין המולת המבקרים לשאון העיר, קארינה לומייר יוצרת אי של שקט פנימי, תערוכת היחיד שלה, LIMINALITY, היא עדות לכוחה המרפא של האמנות בימים של חוסר ודאות.

מי שהחלה לצייר רק בגיל 40 בעקבות רגע של מדיטציה, מגיעה השנה ליריד האמנות הגדול בישראל כמותג בינלאומי: קארינה לומייר מציגה ב'צבע טרי' סדרת עבודות שנולדה מתוך המתח של ימי המלחמה, אך בוחרת להתמקד באור.

קארינה לומייר בסטודיו צילום יחצ 

קארינה לומייר אומנית בעלת שם עולמי תציג בתערוכה צבע טרי בין ה-24-29 ביוני את תערוכת היחיד שלה שנקראת LIMINALITY. קארינה לומייר מציגה שם יצירות שנוצרו ברובן על רקע תקופה רוויית מתח ושבריריות , תקופה של מלחמה, טילים ופחד, מציאות המחלחלת אל תוך הציור ומעצבת שפה חזותית טעונה, רגישה ופתוחה.

לומייר מציירת מתוך אמון בצבע ככלי ביטוי ראשוני. עבודותיה אינן מבקשות להסביר, הן פועלות, זוהרות, פועמות, ומזמינות את הצופה להיכנס למרחב ציורי טעון ומורכב. זהו מופשט הנולד מתוך אינטואיציה וחוויה, שבו הצבע פועל ככוח רגשי וכמרכיב מבני גם יחד.

קארינה לומייר בסטודיו צילום אלה כהן 

הפרקטיקה שלה מתעצבת דרך הקשבה לעצמה, לפני השטח ולמרחבים שאינם ניתנים להגדרה, ומתוכה מתגבשת שפה הנעה בין סוריאליזם לאקספרסיוניזם מופשט. הציור אינו מתאר מציאות, הוא מייצר תנאים לחוויה.

לומייר עובדת באקריליק ומדיה מעורבת, ובונה את הקנבס באמצעות שכבות שקופות המייצרות עומק ואור פנימי. המשטח הציורי נע בין שקיפות להתנגדות, בין חומריות לאור, ומקיים מתח מתמשך בין נראות להיעלמות.

קארינה לומייר צילום יחצ 

הקומפוזיציות אינן מבקשות פתרון ואינן מציעות קריאה חד-משמעית. הן פועלות כאטמוספרות שבהן זיכרון, תשוקה ושינוי מתקיימים במקביל, במצב של התהוות מתמדת.

שיתוף הפעולה עם Serge Tiroche האוצר, מסמן שלב משמעותי בהתפתחות הקריירה של לומייר ומחזק את מיקומה בזירה הישראלית והבינלאומית. עבודותיה הוצגו בירידים, מוזיאונים ותערוכות ברחבי העולם, ונכללות באוספים פרטיים וציבוריים.

ציור של קארינה לומייר צילום יחצ 

בעולמה של לומייר, הצבע נושא עמו אמת רגשית. כאשר עוצמה זו פוגשת נוכחות נשית בלתי מתפשרת, הציור הופך לשדה אנרגטי חי, פתוח ורב-שכבתי.

מידע נוסף:  www.karinalumiere.com

קרדיט לצילומים: יח"צ, אלה כהן - התמונות מאושרות לשימוש ללא תמורה 

בית האמנים ירושלים מציג: הביאנלה הארצית התשיעית לרישום רשמים IX – נשל

הביאנלה הארצית התשיעית לרישום רשמים IX – נשל תוצג בבית האמנים בירושלים . הפתיחה החגיגית תחל במוצאי שבת החל בתאריך 8.11.2025 הנעילה ב-7.2.2026. אוצרת ראשית: טלי בן-נון.

הביאנלה מתפרסת על פני מספר חללים בעיר ירושלים: בבית האמנים ירושלים החל מהשעה 18:30, בבית טיכו, סדנת ההדפס ובגלריה כורש 14 – החל משעה 19:30. 

הכניסה חופשית לתערוכות ולאירועי הביאנלה.

בית האמנים ירושלים מציג: הביאנלה הארצית התשיעית
לרישום רשמים IX – נשל.
צילום: נדיה היבא

בית האמנים ירושלים מציג: הביאנלה הארצית התשיעית
לרישום רשמים IX – נשל.
בבית האומנים תוכלו למצוא את מסעדת מונה המומלצת. צילום: נדיה היבא

הביאנלה הארצית התשיעית לרישום, המתקיימת בחסות ובהפקת בית האמנים ירושלים, ביססה את מעמדה מאז שנת 2001 כמפעל אמנותי מקיף וייחודי. הביאנלה הנוכחית, כקודמותיה מתקיימת כאמור בבית האמנים ובחללי תצוגה נוספים במרכז העיר: גלריה כורש 14, סדנת ההדפס ירושלים ובית טיכו.

בביאנלה, הנושאת את השם "רשמים IX: נֶשֶׁל", מציגים 77 אמנים ואמניות שנבחרו מתוך יותר מ-700 יוצרים שנענו לקול הקורא. האמנים המשתתפים ומאות היצירות המוצגות הם חגיגה מתמשכת של מדיום הרישום על מופעיו הרבים ומציגים את כיווני העשייה העכשווית ברישום.

שהד זועבי, שראשיב, 2025, מגזרות מדבקת טפט. צילום לנה גומון

נושא הביאנלה, "נֶשֶׁל", עוסק בפעולת הרישום דרך מושג ההתנשלות מעולם החי – אחת התופעות המרתקות והמסתוריות בעולם החי, הרגע שבו יצור משיל את עורו הישן כדי לצמוח מחדש. הנשל הוא גם סוף וגם התחלה. באופן דומה, הרישום עצמו נחשב לעיתים כ"התחלה" של יצירה, הסקיצה הראשונית, ולעיתים כ"תוצר סופי" ומוגמר. מושג הנשל מאפשר לאמנים להתבונן בנושאים אקטואליים, רוחניים, אנושיים ופוליטיים דרך הרישום. התערוכות בחללי התצוגה השונים מתייחסות לרעיון זה ומציגות מגוון רחב של עבודות המדגימות את כוחו והרלוונטיות של מדיום הרישום בימינו.

 

לאה אביטל, אנטומיות, 2020-23, שמן על נייר

הביאנלה התשיעית לרישום: נֶשֶׁל - בבית האמנים ירושלים
התערוכה המרכזית בבית האמנים ירושלים נושאת את שם הביאנלה, "נֶשֶׁל", ומתבוננת בסוגת הרישום אל מול תופעת ההתנשלות בממלכת החי – תהליך של השלת מעטה ישן כדי לאפשר גדילה ושינוי צורה. הנשל מסמל אחרית וראשית כאחד; זהו רגע שבו נחתך קו ונפרמת שכבה, והגוף הרישומי נושא עדות לגולמי, ל"טרם היות" שלפני צורה ושם. הרישום נתפס כפעולה אינסטינקטיבית שבה היעדר תכנון, טעויות ומקריות מותירים עקבות של זיכרון על המצע, והופכים חומרי מחשבה חמקמקים לחומר גלם.

מיכאלה מור, ללא כותרת(צבע אדום), 2024, פסטל שמן,
פחם ועפרונות על נייר. צילום: נדיה היבא

רחל פרומקין, קרס מייצב מגזרת נייר-2025. מיצג מחיתוך נייר תלוי בחלל נוצר
במיוחד עבור התערוכה. צילום: נדיה היבא

התערוכה נפרשת על פני כל חללי בית האמנים ונשענת על שלושה מישורים תודעתיים מרכזיים: מוות: עבודות שבהן רישומו של קץ החיים ניכר, ושרידים המעידים על חיוּת שהתקיימה בעבר נחקקים כסימנים מאובנים. המוות מבקש להמשיך ולהתקיים בחפצים, באבנים ובמצבות. יום־יום: רישומים המהווים עקבות של הנפש והשגרה – סקיצות מהירות, יומני רישום ופעולות אקראיות של יד ומחשבה. עבודות אלה מתעדות ומזקקות את כתב היד האישי של האמנים, ומשמשות כמצפן גם עבור אמני פיסול שאינם רישום מובהקים. רוח: עבודות המבקשות להעניק צורה ונוכחות למה שהתקיים ונמוג – סודות, משקעים סמויים ורפאים בלתי נראים. מישור זה מבטא את הצורך האנושי להשהות את המוות ולהחיות זיכרון וחסר.

בנוסף, מרחב "בין לבין" מציג פסלים ואובייקטים הממוקמים על רפסודות כנוודים חסרי בית, ומסמל את המעבר שבין חיים למוות. התערוכה בכללותה שואפת לפתוח צוהר אל הלטנטי והנעלם, ומתקיימת על הגשר המתוח שבין ארס (רעל) לארוס (אהבה), שם מתרחשת פעולת ה"נשל" – גלגול הצורה.

אמנים משתתפים: לאה אביטל, יוחאי אברהמי, מאיה אטון, ניבי אלרואי, גלעד אשרי, שרון אתגר, ניצן בן זימרה, עדן בנט, איתן בן משה, יצחק (איצ'ה) גולומבק, נועה גלזר, פלורה דבורה, יוסף ז'וזף יעקב דדון, דרורה דומיני, יעקב דורצ'ין, עמרי דנינו, שמס הווארי-זועבי, מאשה זוסמן, שהד זועבי, הדס חסיד, שחר יהלום, שי יחזקאלי, רעות ישעיהו, ראובן ישראל, חן כהן, שירי כנעני, אורי כרמלי, דנה לב לבנת, כנרת חיה מקס, הילה טוני נבוק, ענבל ניסים, מורסאן ננדהג'י, פסח סלבוסקי, שי-לי עוזיאל, נעמה עמר-הדני, אלי פטל, דורית פיגוביץ-גודארד, יערה צח, עידית קופסקי, טליה קינן, גבי קריכלי, יוסף קריספל, גלעד רטמן, זמיר שץ.

בבית טיכו | נשל: שברי זיכרון | תערוכת יחיד של יעל עצמוני .
צילום: נדיה היבא

בבית טיכו | נשל: שברי זיכרון | תערוכת יחיד של יעל עצמוני .
צילום: נדיה היבא

בבית טיכו | נשל: שברי זיכרון | תערוכת יחיד של יעל עצמוני , אוצרת: תמנע זליגמן
בבית טיכו מציגה האמנית יעל עצמוני את המיצב "נשל – שברי זיכרון" (אוצרת: תמנע זליגמן). במרכז החלל מוצגות סדרת מפות פורצלן שיצרה עצמוני בעקבות מחקר על תכנית המתאר של מחנה ההשמדה סוביבור, הכוללת גם שרטוט של אביה, ניצול המחנה. מפות אלו עשויות חומר עדין ושביר ומגלמות פרדוקס: חלקן שטוחות ומועדות להישבר, ואחרות מגולגלות וחתומות, כשהמידע מוצפן בהן. הפורצלן השבור משמש כמטאפורה לזיכרון מורש טראומטי, מקוטע ושברירי, להיסטוריות שנקטעו ולחוויית העקירה. 

עבודותיה של עצמוני אינן מתארות את הזיכרון באופן דידקטי, אלא מהדהדות אותו דרך שפה טקטילית, המזמינה את הצופה לחוש את משקלו הרגשי של העבר, ומוכיחה כי ההיסטוריה נשמרת גם בשברים.

שהד זועב 2025, מגזרות מדבקת טפט. צילום: נדיה היבא

יוחאי אברהמי, שתפו היסטוריה - הזדמנות שנייה, 200-2025. קלקר מגולף.
צילום: נדיה היבא

מיאלה מור, ללא כותרת, נולדה מתוך המתח העדין שבין חיים, מוות וזיכרון,
המכרסמים בתוכה מאז איבדה את אחותה ב-7 באוקטובר 2023.
צילום: נדיה היבא

אליה כהן, עננים, בלונים ותריס, רדי מייד, תרסיס צבע על עץ,
תרסיס צבע על תריס  ובטון 2021.
הצגת תריס נגלל שחדל מפעולתו והושלך, ועתה נאסף על ידי האמנית שהפיחה בו חיים חדשים. צילום: נדיה היבא

בסדנת ההדפס | נשל: קליפת הדברים הדוממים והחיים | אוצרת: תמר גיספאן־גרינברג

התערוכה בסדנת ההדפס ירושלים מתמקדת ב"התנשלות" כמטאפורה לפעולת ההדפס עצמה: התהליך שבו לוח ההדפסה, שעליו נוצר הדימוי, הופך ל"נשל" – קליפה ריקה הטעונה בזיכרון לאחר שהיצירה הסופית הועברה לנייר. 

התערוכה מציגה 21 אמניות ואמנים שבוחנים את היחס הטעון שבין הגוף לקליפה העוטפת אותו, ולזו שהושלה. האמנים עוסקים במעטפת הדברים, בין אם מדובר בנשל האנושי דרך זיכרון ופגיעות (כמו בעבודות של מיכאלה מור ורייזל פרצ'ונוק), או ב"קליפת הדברים הדוממים" (כמו איילת השחר כהן, שמפשיטה בניינים מהסביבה, ומיטל כץ מינרבו המציגה אריזות סיגריות כסילואטות של בתים).

העבודות מציגות מגוון מדיומים: החל ממיצבים המשתמשים בחומרים שיצאו משימוש וקיבלו חיים חדשים (כמו תריס נגלל או קרעי עבודות של יאשה יוסף רוזוב), ועד עבודות המתמקדות במרקם של פני השטח של הנייר והעור. באופן מיוחד, מוצגות לוחות תחריט ומשטחי חיתוך עץ – הנשלים שנותרו לאחר ההדפסה – כפריטי אמנות יקרי ערך המכילים את זיכרון הפעולה האמנותית וההתלבטויות שאפפו אותה.

אמנים משתתפים: יעל בורשטיין, נירוואנה דבאח, טמיר חן, כרמית חסין, שאדי טואפרה, אליה כהן, איילת השחר כהן, מיטל כץ-מינרבו, תמר לוינסון, מיכאלה מור, רחל פרומקין, רייזל פרצ'ונוק, יונתן צופי, מוש קאשי, יואב רבן, תמר רודד שבתאי, יאשה יוסף רוזוב, יעל רוכמן, וניה שאוב, עלמה שניאור, דפנה שרתיאל.

נירוונה דבאח, עטופה בתחרה, עיפרון על נייר, 2025. צילום: נדיה היבא
הרישום מתאר רגע בזמן, שבו הדמות המכוסה בבד ריקמה מסורתי,
נוכחת ונעדרת בו זמנית, מתכנסת אל תוך תהליך של שינוי,
כבמעין לידה עצמאית מחדש.

בגלריה כורש 14 | נשל: שארית | אוצרות: דביר שקד, ורד חד(א)ד
התערוכה "שארית" מתמקדת במושג הנשל – מה שנותר מאחור. נשל הנחש, קליפת חיים ישנה, הוא מטאפורה לתיעוד מוחשי של העבר, הצמיחה והטרנספורמציה, המכיל בתוכו הן חוסר נחיצות והן חשיבות תיעודית עצומה. הנשל מתגלם גם בגוף האנושי כצלקות וקמטים, ובחברה כזיכרון קולקטיבי וטראומה. 

האמנים המשתתפים: ביניהם מרים כבסה (המציירת על ספרי אמנות), נגה שץ וטמיר ליכטנברג (במונופרינט חד-פעמי), רויטל לסיק (העוסקת בקילוף עור כמנהג ילדות וזיכרון מיתולוגי), רון אסולין (בפיסול מודולרי המרשם תנועה בחלל) ואחרים המנציחים דרך הרישום רגע, מחשבה או תנועה שהייתה ואיננה, ומציבים את השארית כעדות ייחודית למהלך החיים והזמן.

אמנים משתתפים: מידד אליהו, רון אסולין, אליה בן נר, דועא בסיס, בועז ברקני, יעל יודקוביק, מרים כבסה, טמיר ליכטנברג, רויטל לסיק, גליה הילי פסטרנק, נגה שץ.

לאתר הביאנלה: www.art.org.il

הביאנלה הופקה בסיועם הנדיב של: משרד התרבות והספורט, מנהל התרבות, המחלקה למוזיאונים ולאמנות פלסטית; עיריית ירושלים האגף לתרבות; מועצת הפיס לתרבות ואמנות.

רון אסולין, זהירות כייס 2022. מכנסיים מחוייטים, סקיני ג'ינס,
סיכות, מידות משתנות. צילום: נדיה היבא

נגה שץ, משולשים וריבועים , 2020, הדפס מונוטייפ, דיו על נייר טישו.
צילום: נדיה היבא

ראובן ישראל, אובייקט מתקפל 2019, אלון צבוע וברגי  פליז,
מידות משתנות. צילום: נדיה היבא

דבר האוצרת : טלי בן-נון (אוצרת ראשית)
הביאנלה התשיעית לרישום, נֶשֶׁל, מתבוננת בסוגה הרישומית אל מול תופעת ההתנשלות בממלכת החי. תוך הישענות על שדה נרחב זה ובאמצעות התבוננות פואטית ומטאפורית עליו מבקש המהלך האוצרותי לפנות אל האינסטינקטיבי ולזהות פעולות אמנותיות, שמהותן וערכן הסגולי מתבררים לרוב בדיעבד. היעדר תכנון, טעויות, הכתמות, שיבושים, תאונות ומקריוּת,  כולם מותירים את רישומיהם על המצע כעקבות של זיכרון. נֶשֶׁל שואפת לנכוח בהווה, לזהות את הרגע שבו נחתך קו, נפרמת שכבה, גוף מתרוקן וגורר אחריו אות, סימן, מרקם או דממה.

הפעולה הרישומית היא הלב והראשית של עבודות אמנות רבות. לעיתים היא מאפשרת לתור אחר מה שנמצא ב"טרם היות", בגולמי, לפני צורה ושם. עבור אחד זו עשויה להיות נקודת הסיום, ועבור אחרת – התחלה המעידה על המשך. מהיר וספונטני או קפדני וריאליסטי, הרישום לוחש תמיד את הטיוטה של עצמו. הפעולה הרישומית מספקת לחומרי המחשבה החמקמקים מצע והזדמנות להפוך לחומר גלם, להיחלץ מנוכחות בת־חלוף ולהתמקם כפעולה של הווה מתמשך.

התבוננות ברישום באמצעות מושג הנשל מסיטה את המבט אל שולי הדברים ופותחת צוהר אל הלטנטי והנעלם מן העין, מהלך העשוי לסדוק את הכסות המגינה, החוצצת בין פני הגוף לפנימיותו. בדומה להתנשלות ולעודף החומרי שהיא מייצרת, הפעולה הרישומית ומצעהּ נושאים את עדותם. בעת ובעונה אחת הם אפשרות והתגשמותה, גוף ושארית, פשט ודרש. כמו נשל, הנושא עימו מידע על הגוף שעזב, גם הרישום מסמן, בד בבד, התחלה והצטברות, אובדן וזיכרון, וככזה הוא נפרש על פני המצע כווידוי.

התנשלות היא מן התופעות המרתקות והמסתוריות בעולם החי; אירוע פיזיולוגי מחזורי ורב-שלבי, שרק מעט ממנו מתרחש בגלוי. תופעה זו מזוהה, בעיקר, בקרב פרוקי הרגליים (המערכה הגדולה בממלכת החי), יצורים נטולי שלד פנימי, המתאפיינים בשלד חיצוני קשיח, שתפקידו להגן על האיברים הפנימיים ולתמוך בשרירים. בהיותו נעדר אלסטיות, שלד זה מגביל את צמיחת הגוף, וכתוצאה מכך פרוקי הרגליים מתפתחים בשלבים, בין מחזור התנשלות אחד למשנהו, עד הגעתם לבשלות מינית. לעיתים מלווה ההתנשלות בהוספת איברים, בתיקון מומים או בריפוי פגמים גופניים. בקרב זוחלים (נחשים, לטאות ועוד), שהם בעלי שלד פנימי, מעטה העור הוא שזקוק לחידוש, ומשום כך הם משילים אותו שוב ושוב ומצמיחים אחר במקומו.

תדירותו של תהליך ההתנשלות בעולם החי מושפעת מגורמים רבים, ביניהם המצב הפיזיולוגי, עונות השנה, תנאי מזג האוויר ועוד. מרגע שהחל התהליך, אין דרך חזרה, ובמקרים שבהם תנאי הסביבה אינם מיטיבים עם בעל החיים, הוא עלול להיכלא במעטה הגוף ולמצוא בו את מותו.

נשל הוא אחרית וראשית, סימנו המת של הגוף חי. עד לא מכבר היה חלק בלתי נפרד מגוף, וגם בעת הפרידה, עם התייתרותו, הוא ממשיך לשאת מידע פיזיונומי־פיזיולוגי. עם תום התהליך מצוי הנשל בין פנים לחוץ, בין מוּצקות להיעלמות, על הסף שבין ההיסטוריה לבין מה שטרם התקבע בשפה.

טרנספורמציה ושינוי צורה הם מכוחותיו המניעים של היקום. במטמורפוזות פורש אוֹבִידִיוּס תפיסת עולם שעל פיה דבר אינו קבוע, הכול נזיל. הטבע, היצורים המיתיים, האלים, בני האדם והגורל, כולם כפופים לחוק השינוי. במשפט הפתיחה הוא כותב: "נפשי לוחצת עליי לספר על גופים ששונו לצורות חדשות". הנפש, הישות החמקמקה, היא הדוחקת בגופים, מניעה את הצורה. שינוי הצורה האחת נושא בחובו גם את לידתה של הצורה החדשה. שינוי אינו רק ביטוי לאובדן או לחוסר, אלא גם אפשרות המצביעה על ריבוי, המתקיים בכל ישות סינגולרית. באמצעות תיאורי הטרנספורמציות אובידיוס לא רק מגולל מיתוסים, אלא גם חוקר את גבולות הצורה, הגוף, הזהות והקיום. תנועה דומה מתרחשת גם בשדה הרישומי, שבו חילופי צורה ושינויי מצב צבירה הם, לעיתים, עדות לקשר הסמוי בין גוף לנפש.

התערוכה נפרשת על פני חללי בית האמנים כהתרחשות ריזומטית-דינמית בין אמנים, דימויים, טכניקות, תקופות וטקסטים, ומתגבשת לכדי מבנה־על סמוי, הנשען על שלושה מישורים תודעתיים: מוות, יום־יום ורוח. בין המישורים מתהווים חיבורים גֵּנֵאָלוגיים בין אמנים ואמניות המשתייכים לדורות שונים, וקשרים סמוכים או רחוקים נטווים בין אבות ואימהות לבין צאצאיהם האמנותיים המדומיינים ובין מי שאינם אמני רישום מובהקים לבין אחרים, שהרישום הוא מדיום פעולה עיקרי עבורם.

גלעד רטמן, דמות שעווה, 2024, טפטוף שעווה וערימת קריסטלים.
צילום: נדיה היבא

גלעד אשרי, שדי, 2025, דלת עץ, מבער. צילום: נדיה היבא

מוות
במישור זה נכללות עבודות שרישומו של קץ החיים ניכר בהן. קינות וטקסטים נוכחים כדימויים רעועים של שאריות חיים. שרידים, המעידים על חיוּת ועל חושניות שהתקיימו בעבר, נחקקים כסימנים מאובנים, מהבהבים ממצע הבולע ופולט אותם לסירוגין. עבודות צילום, תחריט ופיסול מתקיימות באיזורי סף, מפרפרות בין הפראי למבוית. המוות תובע את קיומו מן החיים, מבקש להמשיך להתקיים באורגניזם החי שנטש אותו. שאלות של זהות, נוכחות ושייכות מוסיפות להתקיים גם לאחר המוות באובייקטים, על אבנים ועל מצבות.

יום־יום
עקבות הנפש מותירות את רישומן בניירות המוצגים במישור זה. האקראי, האגבי, הרהוט והעמלני, מצטברים לכדי תמונת הווה, הספוג באדי העבר ובאותות של בטרם. חלק מן העבודות מהירות וספונטניות, ומטרתן להחזיק רצף חי של עשייה, בעוד אחרות נעשו בעיתות של הפוגה ושל רפיון. כאטיודים וריטואלים של יום־יום, הרישום מספק מענה מהיר ליד ולמחשבה. יומני רישום ופנקסי סקיצות, שרבוטים מהירים בנסיעות או בחדרי המתנה, חיפושים ראשוניים אחר צורה ועוד, הן פעולות של שגרה אצל אמנים רבים. אף שהן נעשות לעיתים בהיסח הדעת, ואולי משום כך, הן מיטיבות לתעד ולשמר ראיות על מצבי נפש ומזקקות את כתב היד האישי של האמנים.

גם עבור אמנים שעיקר עשייתם הוא פיסול מהווה הרישום ערוץ מחשבה ועבודה אורגני. רישומים אלה מבקשים לחרוג מהגדרתם כ"סקיצה" או כ"מתווה" לפסל. משך הזמן הנדרש לתהליך הפיסולי מוליד באופן ספונטני רישומים, המשמרים רגע קריטי במהלכו, כאלה שאולי לא יזכו להתממש לגוף, ובכל זאת הם כמצפן בדרך.

רוח
העבודות במישור הרוח מבקשות להעניק צורה ונוכחות בזמן הווה למה שהתקיים ונמוג ולהחיות סימנים, עקבות, ומשקעים סמויים. תצורות ומצבי צבירה שונים של דימויים תוחמים חלל שנפער בין חומר להיעדרו. קיומן של העבודות במרחב זה רועד על המצע כשרידי זיכרון. הנסתר המיסטי מוצפן בעבודות כסוד או דוהה חיוור עד לנקודת האפס. רפאים בלתי נראים שנרשמו על מצע נחשפים במישוש, מפתים למגע אנושי העלול לפורר אותם ולהמיתם. הצורך האנושי להשהות את המוות ניכר בחיבור שבין הקונקרטי לחמקמק כנקודת משען, כאפשרות, כתקווה לעכב את היעלמות הגוף ולהחיות זיכרון וחֶסֶר.

בין לבין
בתווך, באין־ מישור, חונות רפסודות שעל סיפונן מתגודדים פסלים ואובייקטים כנוודים חסרי בית. הרפסודות נדמות כלימבו אקלקטי המסמן את המעבר בין חיים ומוות, האוסף לחיקו שאריות, עודפים, חלקי פס ייצור ואובייקטים נוספים. שלמים או מפורקים, תלושים מזמן וממקום קונקרטיים, הם זוכים לגלגול נוסף, היוצק לתוכם צורה וחיים אחרים, חדשים. העבודות במרחב זה נושאות את הפוטנציאל להירפא ושואפות לתיקון. מה שמגיח מהן אינו שפה רהוטה של גוף, אולי רק האפשרות לשוב ולהיות.

עקבות חיה ארסית, המתגלים בשיטוט בטבע, עלולים להקפיא את הדם. המחשבה שהחיה נמצאת בקרבת מקום, ממתינה תחת אבן או נסתרת בשדה, מעוררת פחד מצמית, שבצידו גם ציפייה, סקרנות ותשוקה בלתי רציונלית לפגוש בה, לראות אותה, לגעת בה. על גשר מתוח זה, בפוטנציאל המסוכן שבין אֶרֶס לאֶרוֹס מתרחשת נֶשֶׁל.

לצד ובמקביל לתערוכה המרכזית בבית האמנים ירושלים מוצגות במסגרת הביאנלה שלוש תערוכות נוספות: בבית טיכו, בסדנת ההדפס ירושלים ובגלריה כורש 14. בדרכן אף הן נשענות על רעיון הנשל כמודל למחשבה מטאפורית או קונקרטית, ובאמצעותו הן מבקשות לאפיין דימויים ויזואליים בעלי משקעים רוחניים, פוליטיים, אנושיים ואקטואליים.

קרדיט לצילומים: לנה גומון, יח"צ הביאנלה - התמונות מאושרות לשימוש ללא תמורה. 

נדיה היבא - צילמה בסיור עיתונאים מקדים באתרי התערוכה.

תערוכת הצילומים המרתקת והבועטת של יוראי ליברמן Solo

תערוכת היחיד של יוראי ליברמן Solo תציג את הצילומים ממדינות אויב, אזורים ייחודיים וקהילות מרתקות מאפגניסטן, טורקיה, הסאפאראס באמזונס שבאקוודור ומערב צרפת. 

זהו גם solo של צלם עיתונות זוכה פרסים המוצא את עצמו לבד מול סיטואציות יוצאות דופן.

התערוכה תהיה פתוחה לקהל הרחב בין התאריכים:
שני 9.06.25 - 28.06.25 בגלריה קדומים 16, יפו העתיקה.
אוצרת: מיכל קרסני

08_18 Jalalabad 03

יוראי ליברמן, צלם העיתונות זוכה הפרסים ויוצר הקולנוע הדוקומנטרי , פותח בימים אלה תערוכת יחיד ראשונה, בועטת ומרתקת: solo.

בתערוכה יוצגו מיטב עבודותיו מלמעלה מעשרים וחמש שנות עשייה בשטח, שבמהלכן תיעד רגעים היסטוריים בוערים חלקם במדינות אויב, נדד בין יבשות, חי בארבע מדינות ופרסם את עבודותיו בעיתונים ובמגזינים מהבולטים בעולם, כמו נשיונל ג'יאוגרפיק, טיים מגזין וניו יורק טיימס.

07_07 Jalalabad 04

מתוך מסעותיו האישיים של ליברמן, נולדה תערוכה המפגישה את הקצב הדחוס של מסעות עיתונאיים עם מבט פנימי, איטי ושקט יותר. במרכזה של התערוכה עומד רעיון ההשתייכות, הצורך האנושי הבסיסי להתלכד סביב רעיון, סיפור או זהות.

חמישה פרויקטים נבחרו בקפידה, שלושה מהם עוסקים בקהילות באפגניסטן, טורקיה ואקוודור:
אל אפגניסטן נכנס ליברמן לחודש וחצי של תיעוד במדינת אויב, עם ויזה אפגנית על הדרכון הישראלי שלו.

_MG_7246

בטורקיה התגורר חמש שנים ותיעד את המנעד החברתי במדינה מהקהילה הלהט"בית ועד מסגדי המאמינים. באקוודור שהה במשך שבועיים עם קהילת ה SAPARAS במעמקי האמזונס.

בפרויקט הרביעי, TO:GATHER בוחן ליברמן את המתח שבין היחיד לקבוצה, ואת המחיר והתמורה שבקשר הזה – מה הוא גובה ומה הוא מעניק.

בתערוכה יוצג לראשונה הפרויקט החמישי והחדש,SLOW PHOTOGRAPHY
שצולם בנופים הפראיים של מערב צרפת, ולראשונה, מפנה בו ליברמן את העדשה פנימה.

שם התערוכה Solo אינו רק תיאור של תערוכת יחיד, אלא גם ביטוי לחוויית העבודה של ליברמן - לבד, מול סיטואציות קשות או יוצאות דופן, כשהוא נע במרחבים בלתי מוכרים, לפעמים אף עוינים, ולוכד רגעים חד פעמיים בעין רגישה ואמיצה. לעיתים, סולו זו רק השתקפות של התחושות הפנימיות שהוא חווה בעת הצילום.

02_02 Bushkashi 03

Solo היא הזמנה למסע אישי שנשען על ניסיון עיתונאי עשיר, ומבקש להאט, להתבונן ולשאול.

התערוכה תהיה פתוחה לקהל הרחב בימים שני 9.06.25 ועד שבת 28.06.25,
בגלריה קדומים 16, יפו העתיקה.

יוראי ליברמן

בזמן התערוכה, בימים שני ועד חמישי בין 17:00-19:00 הגלריה תהיה פתוחה לסיורים ובשעה 20:00. בכל ערב יתקיימו אירועי תוכן ייחודיים, הרצאות, פאנל צלמים ומפגשים חווייתים.

לפרטים נוספים על התערוכה ואירועי התוכן

נשמח לספר עוד על התערוכה:
דקלה גולדשטיין מלמוד, יזמות וניהול תוכן – 054-4343458
יוראי ליברמן – 054-4903070

קרדיט לצילומים: יוראי ליברמן-התמונות מאושרות לשימוש ללא תמורה

תערוכה קבוצתית: "לב פועם" עדות מוחשית לריפוי ותקומה דרך יצירה מהלב

תערוכה קבוצתית של אמנים ויוצרים מקומיים "לב פועם" תיפתח בעופר רמת אביב לקהל הרחב, החל מה 21.6 עד ה 28.6.2024. התערוכה, שנוצרה ע"י ArtRasing, מיזם חברתי לגיוס תרומות עבור עמותת וראייטי, נולדה מתוך המקום של הרצון לאופק, התחדשות ותקווה אותם כולנו מחפשים בימים אלו ומתוך האמונה כי יצירה היא כלי ריפוי עוצמתי לנפש.

תערוכת לב פועם בעופר רמת אביב צילום יחצ 

תערוכת לב פועם בעופר רמת אביב צילום יחצ  

התערוכה החדשה מאגדת בתוכה יצירות, בטכניקות מגוונות, כשמאחורי כל אחת מהן נמצא סיפור עוצמתי ומרגש על המשך יצירה מהלב. זוהי תערוכה שאוצרת בתוכה יצירות שהן ביטוי מוחשי להיסטוריה שנכתבת בימים אלו ותישאר כעדות לדורי דורות. 

הלב, כספק החיים המרכזי של הגוף, הינו גם הלוגו של וראייטי ומסמל את הזרמת האנרגיה לשאר חלקי הגוף / תחומי החיים.

האמנים/ות המשתתפים/ות בתערוכה כוללת גם חיילי מילואים, תושבי העוטף, תושבי הצפון, ניצולי הנובה, אמנים בינלאומיים ועוד, שיחדיו מהווים את הפסיפס הייחודי של ארצנו. 

בין האמנים המשתתפים בתערוכה: קארין אנג׳ל, דרורית אמיתי-דרור, גבי זלצמן, בלה חבצקיו, אתל טור, איציק מבורך, אליסף מימון, שיר נברו שץ, לי נרובאי לנגר, נדב סדקה, אופיר סופר, עוזי עמרני, קרן פרגו, שלי צאייג, עינב צייכנר, שרון קיפניס חייט, הילה קרוגמן כדי, דוריה קנצופולסקי, עופרי ריינר, שוש שגב אופק ושירלי שור.

תערוכת לב פועם בעופר רמת אביב צילום יחצ  

תערוכת לב פועם בעופר רמת אביב צילום יחצ  

תערוכת לב פועם בעופר רמת אביב צילום יחצ  

ArtRasing הינו מיזם חברתי לגיוס תרומות בעבור עמותת וראייטי, דרך מכירת אומנות ישראלית, הוקם לפני שנתיים ע"י קארין אנג'ל, אפרת אמון ואתי מרק.

במהלך התערוכה יערכו שיח אמנים, ניתן להתעדכן בפרסומי הקניון ובנכסים הדיגטלים של רמת אביב

תערוכת לב פועם בעופר רמת אביב צילום יחצ  

תערוכת לב פועם בעופר רמת אביב צילום יחצ  

תערוכת לב פועם בעופר רמת אביב צילום יחצ  

כל ההכנסות ממכירת היצירות יועברו לאמנים ולעמותת וראייטי

התערוכה תוצג בקניון עופר רמת אביב  בין התאריכים - 21.6-28.6

הכניסה לתערוכה חופשית לקהל – ללא תשלום

קרדיט לצילומים: יח"צ רמת אביב - מאושר לשימוש בתמונות ללא תמורה

חברת סוויס סיסטם נתנה חסות לתערוכה ייחודית המכונה "לילות בעיר הלבנה"

חברת סוויס סיסטם המתמחה בפתרונות מתקדמים ביותר בתחום עולם השינה ,נתנה חסות לתערוכה ייחודית המכונה "לילות בעיר הלבנה" שתתקיים במרכז הבאוהאוס ברחוב דיזנגוף 77 בתל אביב.

השבוע ביקרתי במרכז הבאוהאוס שבמרכז תל אביב, כדי לראות את המייצג המיוחד והתערוכה הייחודית שמוצגת במקום. לרגל השקת המיזם שמעתי את הרצאתו המעניינת של ד"ר מיכה גרוס ממרפאת השינה על שינה והפרעות שינה.

במרכז הבאוהאוס, צילום נדיה היבא

התערוכה תציג לקט יצירות של אומנים ומאיירים מקומיים שישקף את מבטם על תל אביב הלילית , החל מיופייה האדריכלי המיוחד, דרך מגוון הדמויות הססגוניות המהלך בה בשעות הערב ועד לחוויה אישית של שינה וחלומות בתל אביב של כאן ועכשיו.

איציק פלד , בעליה של חברת סוויס סיסטם שמח על האפשרות לחבר בין אמנות לילית תל אביבית לבין פתרונות השינה הייחודיים שמציעה הרשת שבבעלותו , עם דגש ניכר על מיטות מתקדמות מסוגן.

איציק פלד בחר גם להציג מיצג פרובוקטיבי המבטא את החיבור בין אמנות ועולמות השינה.
המיצג מביא לידי ביטוי בית תל אביבי שמאפיין את הקהילה הגאה המאכלסת את העיר הלבנה.

ד"ר מיכה גרוס ממרפאת השינה מרצה על השינה והפרעות שינה. צילום: נדיה היבא

מימין מיכה גרוס בעלים של מרכז הבאוהאוס, אוליאנה סתוי, אוצרת איציק פלד. 
צילום יהודית סטרובולסקי

משמאל איציק פלד מנכל ובעלים של חברת סוויס סיסטם בחברת צלם האופנה ובעל סוכנות הדוגמנים, צחי ואזנה. צילום יהודית סטרובולסקי

במרכז הבית - התערוכה תוצג מיטה זוגית בה ישכבו יחדיו שתי בנות , כאשר הן מכוסות בשמיכה ,עליה כתוב :

הלילה לא הולכים לישון
עד אור ראשון
זהו לילה לבן
אני אומר לך שכאן
אין גבולות ואין זמן
כי זה הלילה שלנו
אחד מאותם לילות לבנים
כפי שקרה רק לתל אביביים
נראה אותך יוצא swiss system מהמיטה

במרכז הבאוהאוס, צילום נדיה היבא

המציגות הינן שתי תל אביביות , בעלות מעמד מיוחד בקהילה הגאה, אוזי הינה זמרת ויוצרת , שחקנית ומרצה, כבדת שמיעה שסיפורה מעורר השראה היא גם מתורגמנית לשפת הסימנים והיא ממחישה את העובדה של לעולם לא לוותר ותמיד לנסות כנגד כל הסיכויים ושירה דקר הינה מאמנת לפיתוח ביטחון עצמי ומתמחה בפרידות בקהילה בגאה .שירה טוענת שבהיותה לסבית מוצהרת נושא הפרידות תמיד העסיק אותה והפחד מכאב הפרידה היה גם במחיר של ויתור עצמי. כמי שחלתה בסרטן וחוותה באותה העת גם פרידה היא גלתה בתוכה כוחות עצומים. מתוך ההתמודדות שלה היא החליטה שהיא תעניק ותסייע לאנשים אחרים מתוך היכולות והניסיון שלה.

מרכז הבאוהאוס הינו מוסד תרבות תל אביבי אשר פועל מעל 20 שנים בנושאים שונים ומגוונים הקשורים לעיר תל אביב. המרכז הוקם בשנת 2000 כדי להרחיב את ההכרה הציבורית של העיר הלבנה של תל אביב כאתר אדריכלי ותרבות ייחודי.

צילום: נדיה היבא

התערוכה במרכז הבאוהאוס תתקיים בין ה-16.2 ועד ה-17.3.

פייסבוק https://www.facebook.com/swisssystem4
אינסטגרם: https://www.instagram.com/swiss.systemisrael/?hl=en
סוויס סיסטם https://swisssystem.co.il/branches/

מרכז באוהאוס
פייסבוק:  https://www.facebook.com/bauhaus.center/
אינסטגרם:  https://www.instagram.com/bauhauscenter/

בשיתוף מרכז הבאוהאוס

קרדיט צילומים: יהודית סטרובולסקי, נדיה היבא

ערכה: נדיה היבא