ישבתי מול קרוב משפחה מצד אבי, רופא כירורג ותיק. אדם היה בן ארבעה חודשים.
"מה אמרו לכם בבית החולים לאחר שעזבתם את הפגייה?""שלא ברור להם אם ניתן להפסיק את הפרכוסים."
"עשיתם כבר סריקת מוח?".
"כן."
"יש לכך כאן במקרה את התוצאות?".
נתתי לו. חשתי מובס. לא ברור לי מדוע זו התחושה שחשתי באותו רגע, אבל אי אפשר היה לטעות בהרגשה. מעולם לא הרגשתי כך. נשמתי כמה נשימות עמוקות, מנסה להכניס אנרגיה אחרת אל הגוף. חשבתי כאילו הקרביים שלי נפערו בפני אדם שלא היה קרוב אליי במיוחד, ואדם זה הביט עכשיו בעיון במשהו מאוד אישי שלי, תחושה שהיתה מאוד לא נוחה לי.
"מישהו ניתח לכם את הממצא הזה?"
"כן."
"ומה הוא אמר?"
"שבמקרה הטוב יגדל לנו צמח משופר", ציטטתי בערך את הנוירולוגית ההיא.
"זה מה שאמרו?" אפילו הוא היה המום.
 |
| כריכה קדמית. צילום: יחצ |
"אדם בעקבות גורלו" הוא סיפור על אומץ ונחישות, על אמונה ופתיחות, על קבלת השונה ועל כוחה של אהבה ומסירות נפש. הספר כתוב כיומן מסע המגולל בפני הקורא את סיפור חייהם המרגש ומעורר ההשתהות של הוריו של אדם, אביים וטליה, שעשו לא מעט ויתורים כשהחליטו לגדל את בנם בבית עד גיל 23. כיום מתגורר אדם בקהילה מוגנת קרוב לבית הוריו.
"אדם בעקבות גורלו" כולל תיאורים מהלכי קסם של התרבות היפנית וטיול במסתרי יפן, לצד הטיול במסתרי נפשו של אב לילד מיוחד.
259 עמודים, כריכה רכה,
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.